מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן אינטליגנציה המיועד למדידת רמת המשכל. מבחני האינטליגנציה הראשונים התפתחו מסולמות בינה- סימון, בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סיימון בעקבות קבלת חוק חינוך חובה בצרפת, עלה הצורך לסווג תלמידים לרמות.

העבודה הנוכחית עוסקת בהתפתחותו, מרכיביו ומאפייניו של מבחן סטנפורד-בינה.

הדרך המקובלת ביותר כיום לקביעת רמת האינטליגנציה היא על ידי מבחן אינטליגנציה הבודק התנהגות באופן מרוכז בזמן קצר, שבו הנבחן מבצע מטלות בתחומים שונים. מבחן אינטליגנציה או מבחן IQ הנו שיטת הערכה סטנדרטית לקביעת היכולת האינטלקטואלית. הדירוג מבוטא בדרך-כלל במנת משכל (IQ).

כיום, מבחן האינטליגנציה בא לידי שימוש מרבי בדמות הבחינה הפסיכומטרית. בחינה זו משפיעה לחיוב או לשלילה על קבלתם של אלפי צעירים למחלקות סלקטיביות באוניברסיטאות בישראל ומכאן גם נובעת חשיבותו של המבחן (נבו, 1993). השאלה הנשאלת היא האם מבחן האינטליגנציה של בינה אשר עוצב לפני כמאה שנה מתאים לימנו אנו ?

מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן ישן, כאשר הוא מתמקד במרכיבים מילוליים, בבדיקת ההבנה והשיפוט ופחות בביצועים. עקב כך נוצרה ביקורת על מבחן -זה אחת הביקורות הייתה של וקסלר ולכן הוא חיבר מבחן חדש, שהוא גם הרווח כיום.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מבחן האינטליגנציה מנציח פערים חברתיים ולפיכך אינו מהווה הזדמנות שווה לכול הפרטים בחברה. כמו כן, הוא משקף בעיקר יכולות מנטאליות ואיננו עומד על יכולות מוסיקאליות, תנועתיות, רגשיות וכו המצויות ברשות האדם ולבסוף הוא איננו מותאם מבחינה תרבותית וחברתית לכלל הקבוצות באוכלוסייה ולכן תורם לתוצאות המנציחות את הפערים בחברה.