הדרך המקובלת ביותר כיום לקביעת רמת האינטליגנציה היא על ידי מבחן אינטליגנציה הבודק התנהגות באופן מרוכז בזמן קצר, שבו הנבחן מבצע מטלות בתחומים שונים. מבחן אינטליגנציה או מבחן IQ הנו שיטת הערכה סטנדרטית לקביעת היכולת האינטלקטואלית.

מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן אינטליגנציה המיועד למדידת רמת המשכל.  מבחני האינטליגנציה הראשונים התפתחו מסולמות בינה- סימון, בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סיימון בעקבות קבלת חוק חינוך חובה בצרפת, עלה הצורך לסווג תלמידים לרמות.

השאלה הנשאלת היא האם מבחן האינטליגנציה של בינה אשר עוצב לפני כמאה שנה מתאים לימנו אנו ?

מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן ישן, כאשר הוא מתמקד במרכיבים מילוליים, בבדיקת ההבנה והשיפוט ופחות בביצועים. עקב כך נוצרה ביקורת על מבחן -זה אחת הביקורות הייתה של וקסלר ולכן הוא חיבר מבחן חדש, שהוא גם הרווח כיום.

המבחן מורכב מ-15 מבחנים שמייצגים ארבעה תחומים קוגניטיביים: הגיון מילולי, הגיון מופשט/חזותי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר.

הפריטים מסודרים על-פי רמת קושי עולה, שני פריטים לכל רמת קושי, כאשר נבדק עובר לרמת הקושי הבאה, רק כאשר ענה נכונה על הרמה הקודמת.

רמת כניסה- מבחן מקדים של אוצר מילים הבוחן את שלב התחלת המבחן.

רמת בסיס- לבדוק כי התחלנו את המבחן בשלב המתאים (על הנבדק לענות 4 תשובות נכונות).

רמת התקרה- הרמה המקסימלית של הנבדק (מצליח ב3 מתוך 4 שאלות עוקבות).

נמצא קשר חיובי מובהק בין ציון הבחינה הפסיכומטרית לבין ציוני בגרות, IQ והכנסה כספית וכן נמצא כי היכולת הפסיכומטרית הנה יכולת מורכבת , רבת פנים הנשענת על יכולות יסוד המשפיעות על הצלחה בשטחי חחים מגוונים

מכאן שמבחן האינטליגנציה משקף היטב את הפרט ויכולותיו ולכן כלי זה מהווה כלי יעיל  לצורך מדידת יכולותיו האמתיות של הפרט. עם זאת,  ציון במבחן אינטליגנציה מתייג את הנבחן ופוגע בתדמיתו של בעל הציון הנמוך.