הספרות המחקרית גורסת כי גודלה של המשפחה, כלומר: כמות הילדים  בבית אב, הינו גורם על הסיכויים להתדרדרות לעוני. הגדלת הפערים בחברה הישראלית ואי השוויון עשויה להיות נעוצה מגורם זה.

סקירה זו בוחנת את מאפייני העוני בישראל בקרב משפחות עם ילדים.

העוני הוא מונח יחסי. המשמעות הבסיסית של העוני  מתייחסת למחסור במזון, בגדים , דיור ובריאות. ההגדרה היחסית של עוני אינה מתייחסת לרמה מסוימת של רווחה חומרית אלא לרווחתם של בני חברה אחרים. בהגדרה זו משפחה ענייה היא  משפחה אשר משאביה הם מתחת לסטנדרט הרגיל.

כמו כן, עני מוגדר כאדם שאיננו מסוגל לפרנס עצמו ומשפחתו ולספק להם צרכים בסיסיים כמו אוכל וביגוד. על כן, זכאי העני לתמיכה ציבורית. אשר תאפשר לו קבלת שירותי בריאות, חינוך, דיור ועוד.. קיימת בעולם ספרות רחבה על סוגיות ומדידות עוני. במרבית המדינות העוני נמדד בשתי שיטות עיקריות – עוני יחסי ועוני מוחלט.

כמות הילדים בבית אב הינו משתנה כלכלי אשר מקבל התייחסות בתיאוריה הכלכלית לכל דבר ועניין. בהתאם לגישה הנ"ל כמות הילדים בבית אב הינו נתון אשר נעשה תוך החלטתם של ההורים ונעשה בהכרה ותכנון אשר משקפים את העדפתם בהתאם לתקציבם ולעלות המחייה.

ממצאי הספרות מעלים כי  קיים קשר חיובי בין מספר הילדים לבין העוני . מאידך, קיימים גם ממצאים סותרים. בדיקה מראה כי  למבנה המשפחה מדור אחד למשנהו יש השפעה מועטה על העוני וכי מספר הילדים אינם משפיעים על  החרפת הפערים הכלכליים הקיימים.