מרבית הילדים בגנים מהווים קורבנות של הצקה על בסיס יומי. ההצקה כוללת לרוב, בעיטות, דחיפות, משיכה בשיער ועוד. אלימות מופנית גם כלפי חפצי הגן ובמקרים קיצוניים מדווחת התנהגות קיצונית, כגון: הדלקת אש, בריחה מהגן עוד.

סקירת ספרות העוסקת באלימות בגני הילדים, כאשר שאלת המחקר בוחנת באילו דרכים ניתן למנוע אלימות בגן הילדים.

אחת הסיבות העיקריות לאלימות ילדים נובעת מהקושי של הילד הרך לשלוט על עצמו  ולהתמודד עם כעס ותסכול[1].התסכול הוא רגש בלתי נעים שמוביל לעיתים להתנהגות תוקפנית.

כמו כן, המחקר על ההתנהגות התוקפנית בגיל הרך , מעלה כי תוקפנות איננה בהכרח היפוך של יכולות חברתיות ובניגוד למה שנוטים לחשוב , תוקפנות לא מבטאת כישלון של יכולות חברתיות.

המודעות ההולכת והגוברת לתופעת האלימות במוסדות חינוך בישראל ובארצות אחרות כדוגמת ארצות הברית, הובילה בשנים האחרונות לפיתוח תכניות לטיפול ומניעה בתופעה. עם זאת האפקטיביות של התכניות הללו נמוכה. הסיבה לאפקטיביות הנמוכה נעוצה ככול הנראה, בכך שהפתרונות המוצעים אינם ממצים, שכן הגורמים לתופעת האלימות הם רבים ויש למצוא תכנית אשר תעמוד בקנה אחד עם מרב הגורמים המובילים לאלימות

בישראל, המודעות לתופעת האלימות במוסדות חינוך החלה גוברת בשנות השבעים, והחל מסוף שנות ה – 70 פותחו תכניות שונות להתמודדות עם תופעת האלימות בבתי הספר ובגנים.

תכנית המבוססת על התערבות גנית פותחה במכללת עמק יזרעאל. התכנית כוללת שני חלקים: החלק הראשון, כולל סדנת גננות בה מוקנה לגננת ידע תיאורטי ומעשי כהכנה להתערבות בגן: עקרונות להבנת התנהגות אנטי חברתית, עקרונות שיטות הוראה יעילות, תכניות מוטיבציה להגברת כושר ההבלגה, האיפוק והסובלנות של הילדים, ניתוח התנהגות אלימה במיוחד וטיפול יעיל במצבי משבר ועוד.

החלק השני הוא ההתערבות גנית הכוללת את ארגון הפעילות דהיינו הפעילות בנושא אלימות , למידה פעילה של הילדים , דפי עבודה בנושא הנדון והקניית הרגלי התנהגות

תכנית אחרת מקורה בניהול גן והשפעתו על התנהגותו החברתית של הילד. נמצא כי ניהול גן באופן מסודר מונע ומפחית במידה ניכרת התנהגות שלילית של ילדים. ניהול לקוי של גן בידי הגננת הוא גורם מרכזי ב"טיפוח" התנהגות אנטי-חברתית, ואילו לניהול מאורגן של הגן בשלב זה יש השפעה חיובית עצומה על התנהגות הילד בהמשך.