התנהגות תוקפנית או התנהגות אלימה הנה התנהגות הנובעת מתוך רצון להזיק ולפגוע באדם אחר . העובדה כי כל ילד שלישי מוגדר כתוקפן . מעלה את הצורך בבחינת הגורמים לתוקפנות זאת. ואכן, אנשי חינוך מדווחים על התנהגויות אקטיביות תוקפניות וההורים מדווחים על אימפולסיביות תוקפנות וכעס.

העבודה הנוכחית עוסקת באלימות בגני הילדים, כאשר שאלת המחקר בוחנת באילו דרכים ניתן למנוע אלימות בגן הילדים.

אחת הסיבות העיקריות לאלימות ילדים נובעת מהקושי של הילד הרך לשלוט על עצמו ולהתמודד עם כעס ותסכול .התסכול הוא רגש בלתי נעים שמוביל לעיתים להתנהגות תוקפנית. למשל: כאשר אנו נתקלים במחסום שמונע מאתנו להשיג מטרה, מתעורר רגש שלילי (כעס) שמניע התנהגות שמטרתה לפגוע במי שגורם לתסכול. לאחר שהאנרגיה התוקפנית השתחררה על-ידי פעולה תוקפנית או בדרכים אחרות משתררת תחושה של פורקן, קתרזיס. התנהגות תוקפנית היא כמו מצב של צמא או רעב שמעוררים את הדחף לשתות או לאכול, כך כאשר אין מצב של תסכול לא תתעורר תוקפנות.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות תיאורטית ומחקרית אשר תדון בסוגיה הנבדקת. סקירת הספרות הנוכחית דנה במושג אלימות, מרחיבה ביחס לגורמים המובילים לאלימות במוסדות חינוך, מתמקדת בגורמי אלימות בגני הילדים ובוחנת דרכי התמודדות עם האלימות. הספרות מציגה דרכים להתמודדות עם האלימות, כגון: תכניות התערבות, אקדמיזציה בקרב גננות, הצבת גבולות ברורים בבית ובגן.

ממצאי הבדיקה העלו כי הגורמים העיקריים לאלימות בגני הילדים הם: קונפליקטים ומאבקי כוח על חפצים או זכויות, לכן יש לדאוג ככל שניתן לאווירה נינוחה ורגועה בחיי היום יום בגן ולמנוע מהילד לחוש מתחים וקונפליקטים, להעניק לילד חום ואהבה כאמצעי ריסון, ומקנים לו תחושת ביטחון.

יש להיות קשובים לילדים אלו ולמנוע היקלעות למצבי אלימות, יש לדאוג לתיווך ויכולת תקשורתית בריאה בין ילדי הגן, להסביר אודות סובלנות וסבלנות אחד כלפי השני ולעבוד עם ההורים בשיתוף פעולה על מנת לסייע לילד לגבור ולשלוט בדחפיו האלימים. בנוסף הוצגו מספר תכניות התערבות למיגור האלימות, בארה"ב ובישראל, עקרונות לפעילות התערבות בגני הילדים הצבת גבולות ועוד.