עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את לקויות כתיבה ומוטוריקה, תוך התייחסות ללקות כתיבה בקרב ילדים עם DCD.

דיסלקסיה היא לקות למידה אשר בשנים האחרונות צוברת תאוצה בבחינת המודעות אליה ומספר הפרטים הלוקים בה כאשר באנגליה למשל הוערך כי 985,000 אנשים באנגליה (שני אחוז מהאוכלוסייה בעלי ליקויי למידה, 189,000 מהם מתחת לגיל 20). בישראל בין 2 ל -3 – אחוז מכלל הילדים בעל ליקויי למידה.
לקות הלמידה מתבטאת במגוון רחב של תופעות שאינן מצויות בילד אחד. לכן תיתכנה תמונות שונות שהמשותף ביניהן הוא המקור העיקרי לתווים הדומים המתגלים בממצאי האבחונים, כמו למשל פרופיל לא סדיר במבחני אינטליגנציה המשקף התפתחות לא סדירה של מיומנויות למידה בסיסיות (כגון תפיסה חזותית או תפיסה שמיעתית), או ליקוי בהתפתחות המיומנויות הנרכשות (כמו יכולת קריאה ו/או כתיבה ויכולת לרכוש ידיעות כלליות הנלמדות בדרך-כלל מהסביבה באופן ספונטני, ללא טיפוח מיוחד).
העבודה הנוכחית עוסקת בלקויות כתיבה ומוטוריקה, תוך התייחסות ללקות כתיבה בקרב ילדים עם DCD.
כתב יד הוא אמצעי תקשורתי חשוב המאפשר קליטה, ביטוי,והעברת רעיונות. בבית הספר היסודי ילדים בדרך כלל מבלים עד 50% מיום הלימודים בכתיבת משימות, שחלקן מבוצע תחת אילוצי זמן.
הפרעת התפתחות בכתב היד נפוצה יחסית, בשיעור של יותר מ– 25% מן האוכלוסייה וכי קשיים בכתיבה משפיעים על ההישגים הלימודיים.
המונח DCD מאפיין ילדים בעלי ליקוי בולט בקורדינציה מוטורית. בעבר ילדים אלו נקראו מסורבלים כאשר התופעה כונתה גם "מגושמות מוטורית". המונח DCD נטבע בשנת 1994. הליקוי המוטורי משפיע על תחומים שונים וביניהם התחום הלימודי, אקדמי, התנהגותי, חברתי וכיוצא בזה. הקריטריון העיקרי לאבחון ילד DCD הנו רמת ביצועיו המוטוריים בהתאם לגילו, כאשר רמה מוטורית שלא בהתאם לגיל מהווה קריטריון ראשוני באבחנה.