טשרניחובסקי נחשב למייסד מסורת האידיליה בספרות העברית החדשה. מולידה ומעצבה העיקרי האידיליות שכתב (שמונה במספר) מאפיינות במפעלו השירי את הקוטב היהודי .
אחת מיצירותיו של טשרניחובסקי מכונה "לביבות", במסגרת העבודה הנוכחית קיים ניתוח היצירה במספר היבטים.
הסוגה הספרותית – אידיליה פרחה במאה ה-18 במרכז אירופה . ההגדרות לסוגה זו הן רבות ויש המגדירים אותה כתמונת החיים המשקפת את אותה האדם מעוניין לראות באמצעות הצגת מומנטים של תכנים ארציים. תרגומה מיונית מעלה כי אידיליה הנה תמונה קטנה. האידיליה הנה שיר סיפורי המציירת חיי כפר שלווים, מתובלת בעצב או בהומור או בתמימות ולפעמים בגעגועים.
ניתוח תמציתי של האידיליה "לביבות" מעלה את העלילה המרכזית באידיליה והיא סיפורה הטרגי של ריזלה, נכדה של גיטל. העלילה מספרת על חייה של ריזלה מבעד לעיניה של גיטל סבתה הצופה בה בדרה לאבדון. העלילה אומנם רגועה ושלווה, אך שזורים בה רמזים לאסון הממשמש ובא ואילו הקורא חש מתחת מסוים בקוראו את האידיליה, שכן ברור הוא כי יצוץ לו פתא אירוע מעציב אשר יוביל לאסון או טרגדיה.
מהמתח והעניין שהיא מעוררת בעת קריאתה, שכן מבעד לתמונה האידילית המתוארת, מסתמן לו סיפור עצוב וכי בהדרגתיות הקורא זוכה לגלותו עד לסופו המר.
היופי באידיליה זו הנה היכולת של טשרניחובסקי לשלם את היפה והשליו אל מול המכוער והסוער. ישנו שילוב מעניין בין ניגודים אלו ההופך את התמונה האידילית לתמונה מציאותית יותר ומלאת סדקים המאפיינים את התקופה בה נכתבה האידיליה.
במסגרת עבודה זו מוצגת תחילה סקירה קצרה אודות טשרניחובסקי, לאחר מכן מוגדרת מהי אידיליה והחלק העיקרי לעבודה הנוכחית מנתח את האידיליה "לביבות".
1. מבוא
2. טשרניחובסקי–רקע כללי
3. אידיליה מהי?
4. ניתוח האידיליה: לביבות
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה