המאפיין את הסכם הסחר הכללי עם ירדן הוא הפחתות מכסים מצומצמות על רשימות של מוצרים מצומצמות כשמטרת ההסכם היא פיתוחו לרמה של הסכם לאזור סחר חופשי לפיו יבוטלו כל המכסים והגבלות הסחר בין שתי המדינות . הסכם  QIZ הנו הסכם  הכולל שטחים בישראל ובירדן או בישראל במצרים, הוכרז ע"י השלטונות המקומיות כאזור סחר חפשי ו נקבע ע"י נשיא ארה"ב כאזור תעשייתי מאושר.

סקירת ספרות הבוחנת את כדאיות הסכמי סחר בינלאומיים בין ישראל וירדן 1994-2006

במסגרת ההסכם הוקמו בירדן כ- 45 מפעלים ב- 10 אזורים, חלקם ביזמות משותפת של ישראל וירדן. חלק נכבד מההשקעות במפעלים אלו מקורן במדינות מן המזרח הרחוק הודו, פקיסטאן וסין. מתוך עשרת אזורי התעשייה הנ"ל שישה אזורים הם בבעלות ממשלתית: אירביד, עקבא, קירק,סייבר סיטי, אל קסטל, אל מושטא.

הפוטנציאל הגלום בפתיחת שני שווקים כה חשובים (ובייחוד זה האירופי) לצבירה משותפת של כללי מקור הינו מבטיח ביותר, וצפוי שישפיע לטובה על היקף הסחר ההדדי בין שתי המדינות, וישמש חלופה להסכם ה- QIZ עם ארה"ב.

הספרות המחקרית גורסת כי השקעה זרה (FDI ) תורמת להגדלת הפרודוקטיביות של הארץ המארחת, הגדלת המומחיות והידע של חברות מקומיות. מפעלים רב לאומיים מקבלים בשמחה בארצות זרות כאשר הם נהנים מיתרונות כלכליים רכוש ספציפי, הון, מחקר ופיתוח ומיומנות שכן כלכלות רבות מיוחסות לתעשייה מקומית כתוצאה של פעילויות חברות זרות.

בחינת היתרונות והחסרונות מלמדת כי לבעלי עסקים, חברות וכלכלת המדינה ההשקעות כדאיות כלכלית במידה רבה, אך מבחינה סוציאלית רווחתית, ההשקעות פוגעות בכוח העבודה בישראל בשל העובדה כי מעבר המפעלים מוביל לפיטורין, אבטלה, ירידה באיכות החיים ועוני.

יתרון משותף לירדן וישראל גם יחד הוא ים המלח. יחסים כלכליים עם ירדן מאפשרים שיתוף פעולה בתחום וחיזוק הכוח המונופוליסטי להגדלת הייצוא בעולם. כמו כן, שיתוף הפעולה יכול להיות גם בתחום התיירות  הן בים המלח והן באילת המאפשרים מרחב פעולה אדיר.