בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעת השימוש ב"סלנג" ברחבי המדינה. השפה הולכת ומתעשרת בביטויי סלנג המחליפים את השפה התקנית. התופעה בולטת במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, ובשל כך עולה לדיון  השאלה, האם יש צורך להוסיף למילונים ולניבונים את מונחי ה"סלנג" או שיש לכלול בהם רק את השפה התקנית?

עניינה של עבודה זו הוא לבחון את השימוש שנעשה בסלנג בפרסומות לבני נוער בישראל.

האם הסלנג נחוץ לשפה? הסלנג משתלט על השפה התקנית ותופס חלק נכבד משפת הדיבור היומיומית, וכתוצאה מכך, הולכת ופוחתת ידיעת השפה התקנית בקרב בני נוער וילדים, שהם דור העתיד.

לעומת זאת, יש הסבורים שהסלנג מעשיר את השפה ותורם תרומה משמעותית לתקשורת מוצלחת בין בני אדם. אנשים המחזיקים בדעה זו חושבים, שלילדים ובני נוער (ולעתים גם למבוגרים) קל יותר לבטא את עצמם בעזרת סלנג, וזה מתבטא במגזינים ובפרסומות.

אנשי פרסום עליהם לפנות אל קהלים שונים באמצעים שיקלו עליהם לקבל מסרים ולהפנימם. לשם כך פרסומאים צריכים לדבר אל כל קהל בשפתו. השימוש בשפת הדיבור הרווחת ברחוב משרתת את המטרה שפרסומאים מציבים לעצמם. המפרסם מעוניין שהנמען יחוש שהתוכן שמועבר בפרסומת מייצג את עמדותיו בצורה כזו או אחרת.

שאלת המחקר שעבודה זו תבקש לענות עליה היא: "מהו אופן השימוש בסלנג בפרסומות לנוער?"

תחילה יוצגו בקווים כלליים ציוני דרך בהתפתחות חקר הסלנג. לאחר מכן יבואו כמה מאפיינים של הסלנג שעלו במחקרים שונים על אודותיו. לאחר מכן ייערך דיון על הסלנג בפרסומות לבני נוער בישראל בשני המגזינים מעריב לנוער ורייטינג.