בישראל ניתן ליישב סכסוכים באופן אפקטיבי ויעיל מחוץ למערכת המשפט דהיינו בהליכי הכרעה חוץ שיפוטיים, כאשר התפתחות יישוב סכסוכים מחוץ לבתי המשפט  החלה בעשורים האחרונים ובמסגרתה התפתחו הדרכים החלופיות המוכרות והמקובלות לפתרון מחלוקות  כמו בוררות וגישור.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט-סכסוך המקוון – יתרונות וחסרונות.

הליכים המרכזיים המשמשים אלטרנטיבה ממשית להליך השיפוטי ואשר בדרך כלל מקבל את אישור בית המשפט הם הבוררות והגישור.  הליך הבוררות הוא הליך מעין שיפוטי שבו לבורר, בדומה לשופט, הסמכות להכריע בסכסוך וליתן פסק בורר המחייב את בעלי הדין ואת חליפיהם.

חוק בתי המשפט  בס'  79 ב' מסמיך את בית המשפט להעביר עניין לבוררות בכפוף להסכמת הצדדים , אך כאמור לעיל בעת סכסוך הנטייה להשתמש בהליכים חלופיים הנה חלשה

המסגרת של בירור סכסוכים באמצעות מוסד הבוררות נקבעה בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. על פי חוק הבוררות הצדדים לסכסוך רשאים למנות בורר או בוררים וכן החוק מפרט את הדרכים למינוי בורר, דרכי הבירור ההליך וההכרעה. הבוררות הנה הליך שיפוטי אלא שמדובר בהליך פרטי בו הצדדים בוחרים את מי שיכריע ביניהם, להבדיל מהליך שיפוטי רגיל בו ממונה שופט על ידי בית המשפט.

הליך הגישור לעומתו נערך על ידי גורם חיצוני – המגשר – שכל תפקידו להוביל למשא ומתן בין הצדדים ולסייע להם להגיע להסכמה.

אחת הדרכים החלופיות ליישוב קונפליקטים היא שיטת הגישור. הגישור הוא שיטה להתערבות של צד שלישי בתהליך של יישוב סכסוכים, אשר מתנהלת על בסיס הסכמה הדדית של הצדדים.

באיחור של עשור או שניים, הגיע הגישור לישראל. בשנים האחרונות ניכרת תנופה אדירה בתחום של הליכים חלופיים ליישוב סכסוכים. תנופה זו באה לידי ביטוי בהקמת המרכז הארצי לגישור וישוב סכסוכים במשרד המשפטים. בנוסף נפתחו קורסי גישור והנושא נלמד באקדמיה.