הקולנוע מציג את היחסים המגדריים, ההבדלים המגדריים ואת מעמד האישה והגבר באופן בולט , כאשר לרוב  האישה מוצגת כחלשה וכנועה למול הגבר הכוחני ואף לעיתים האלים. האישה מוצגת בחולשתה, בתפקידיה הביתיים, בתפקידיה כאם וכאישה הנתונה לצרכי בעלה בכל המובנים.

סקירה זו עניינה בייצוג מגדר בקולנוע.

דמותה של האישה בקולנוע הישראלי, מוצגת באמצעות הסטריאוטיפים המקובלים והנצחיים של הנשים: לא עצמאיות, לא אחראיות לגורלן , משמשות כספק לשירותים שונים וכדומה, לעומת הצגת הסטריאוטיפים הגבריים המקובלים – הגבר המחליט, היוזם, העצמאי, הפעיל, המחליט וכדומה.

סרטיו של חליפי מציגים את הזהות הלאומית של הפלסטינים הלכודה בתוך גבולות הישראלי הכובש. בתוך הזהות הלאומית, מוצגת גם הזהות המגדרית. הקולנוע  הפלסטיני מציג את הלאומיות הפלסטינית כלאומיות גברית, כאשר הגברים נלחמים כנד הכובש , מתמודדים עימו וכן גם כאשר הנשים מצטרפות למאבק, המאבק הלאומי, עדיין נתפס כגברי.

הקומדיות למשל, מציגות את הנשים, כנשים המקריבות את עצמן, אישיותן , כבודן ונשיותן לשם התקדמות מקצועית,  כי זה מה שמצופה מהן ושוב עולה הדילמה בין היותן נשים בעלות תכונות נשיות מובהקות לעומת היותן נשות העוסקות במקצוע תובעני הדורש מהן בין השאר להניח את נשיותן בצד ולהפנות את מרצן ותשומת ליבן למקצוע.

הקולנוע הישראלי לאורך השנים מציג את הנשים הכבולות למסורת ולעדתיות הקיימת. בשנות ה-2000 ניתן לראות את  השאלות, התהיות המרדנות, החולמנות ומעל הכל הסקרנות של נערות מתבגרות וכן נשים צעירות, להתמודד עם חייהן בצל המנטליות על מאפייניה ועם האפליה המקיפה אותה התורמת לחוסר בטחון בחייה..