במחקר שנערך ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עולה כי היעדרותם המוחלטת של הערבים אזרחי המדינה מתוכניות האקטואליה והתחקיר מעידה על הדרתם המתמשכת ומשקפת בצורה מהימנה למדי את מצב היחסים שבין האזרחים היהודים לערבים במדינת ישראל במציאות החברתית הפוליטית החל משנות ה- 2000.

עבודה זו בוחנת את ייצוג הערבי הישראלי באמצעות התכנית "עבודה ערבית". המחקר מנסה להבהיר ולברר מהם יחסי הגומלין בין החברה הישראלית לפרט הערבי.

התפיסה של גורמים מרכזיים ומובילים בחברה הישראלית, בראייתה את הערבים בתוכה, מבוססת הרבה, כפי שכתב אדוארד סעיד, על מושג "האוריינט" שנטבע בתקופה מוקדמת. על פי סעיד, הערבי נתפס כ"אחר" חסר בינה, מעין ילד שצריך לעבור תקופת חניכה כדי להגיע לזהות המערבית הנכונה.

ייצוג הערבי מתוך עיניים ערביות, עיניו של יוצר הסדרה "עבודה ערבית", סייד קשוע. בתכנית "עבודה ערבית, עוסק סייד קשוע בשאלות הזהות ברצון להשתייך לחברה היהודית ולהידמות לה ומאידך לחוש לא שייך. סייד קשוע, מעלה התלבטויות קשות בין תרבות האוריינט שממנה צמחו ובין תרבות האוקסידנט (המערביות) שאליה הם קשורים במערכת סבוכה של זיקות.

העבודה בוחנת את ייצוג הערבי הישראלי באמצעות התכנית "עבודה ערבית". המחקר מנסה להבהיר ולברר מהם יחסי הגומלין בין החברה הישראלית, הרואה את הערבי הישראלי כזר מאיים, דחוי וממודר מן החברה בו זמנית.

העבודה מציגה תחילה סקירת הספרות אשר דנה במיעוט הערבי בישראל, במערכת היחסים בין תקשורת וחברה, בייצוג ערבים בתקשורת הישראלית וכן בייצוג דמות האישה הפמיניסטית-הערבייה.

הבדיקה האיכותנית כוללת ניתוח ייצוג הגבר הערבי וכן ניתוח ייצוגה של האישה הערבייה בסדרה "עבודה ערבית" (עונה 4). הניתוח מוצג באמצעות קטגוריות ניתוח: ייצוג הגבר ( זהות חצויה, ייצוג הערבי כפטריאכל, ייצוג הערבי כאדם מסוכן ולא אמין, ייצוג הערבי כבעל יכולות מוגבלות) וייצוג האישה (זהות ערבית מגובשת, ייצוגה של האישה ערבייה כמשכילה ופמיניסטית, ייצוג האישה הערבית כדמות נשית-לאומית וייצוג האישה הערבייה המסורתית).