סקירה זו עוסקת בייצוג המזרחי והפמיניזם המזרחי בהצגה "פאפעגינה".
ישראל, אמנם עברה ממצב קולוניאלי בעת שליטת המנדט בישראל למצב פוסט קולוניאלי עם קום המדינה אך גם לאחר שהסתיים הכיבוש, מעשה הכיבוש הקולוניאלי מהווה מציאות יומיומית שכן מתקיים קולוניאליזם על בסיס לאום, צבע, דת ועדה. בישראל מתקיים מצב פוסט קולוניאלי כמו מעמדם של המזרחים בישראל הנקשר היסטורית למצב הקולוניאלי, הנתפס ככיבוש קולוניאלי מובהק וכן מהווה פרספקטיבה ביקורתית על הקולוניאליזם. החברה הקולוניאלית בדומה לחברה הפוסט קולוניאלית מייצרת סטריאוטיפים על אופיו הפרימיטיבי וכישוריו הנמוכים של "השחור", של ה"מזרחי, ה"ערבי" ועוד. מצב קולוניאלי זה התקיים כבר במאה ה-19 כאשר הופנם הייצוג האוריינטליסטי של המזרח התיכון ושל האסלאם לעומת האוריינטליזם האירופי. התקופה הפוסט קולוניאליות מתאפיינת בהפנמה והטמעה של "יהדות המזרח" אל תוך הנרטיב ההגמוני-אירופי.