ב-50 השנים האחרונות, ליווה הקולנוע את מהלך יציאתה מן הארון של הקהילה ההומו-לסבית ואת מאבקה לשוויון, כשהוא משקף הלכי רוח שונים ומשתנים בקרב יוצרים סטרייטים והומוסקסואלים בשאלת הבניית זהות ההומוסקסואל.

עבודה זו דנה בייצוג הגיי בקולנוע הישראלי.

בבואנו לדון בייצוגם של הומוסקסואלים בקולנוע הישראלי, יש לציין כי הדרכים בהן התקשורת מתארת ומדווחת על קבוצות מיעוט מאוד משפיעה על הדרכים בהן הציבור תופס קבוצות מיעוט בחברה. מחקר מגוון על פני תחומים מוכיח כי מיעוטים מוצגים באמצעות סטריאוטיפיים באופן קבוע בתקשורת המונים. סוגיית הגיי בקולנוע הישראלי בא לידי ביטוי בסרטים, כמו יוסי וגאגר (2002), "ללכת על המים" (2004), "הבועה" (2006), עיניים פקוחות (2009), הסיפור של יוסי (2012) ועוד. סרטים אלו מייצגים את דמותו של הגיי בקולנוע, ייצוג המלמד על המאבק וההתמודדות של ההמוסקסואל בחברה הישראלית מאבקו של ההומוסקסואל לשוויון והכרה מצוי בהתהוותו.

המחקר הנוכחי בוחן את ייצוג הגיי בקולנוע הישראלי על פי הספרות, ניתוח תוכן קולנועי וסקר עמדות בקרב סטודנטים.

הפרק הראשון הינו סקירת ספרות – כולל רקע תיאורטי אודות הקולנוע הישראלי, הקהילה ההומוסקסואלית, והומוסקסואלים בקולנוע.

הפרק השני מציג את המחקר בנושא ייצוג הגיי בקולנוע הישראלי.

פרק הדיון חותם את העבודה, מציג מסקנות ותובנות ביחס לייצוג הגיי בקולנוע ובחברה הישראלית.

ממצאי הבדיקה העלו בין היתר כי קיימים הבדלים בהתייחסות ובייצוג הולם של הומוסקסואלים בקולנוע, כלומר בהתאם לספרות הקולנוע הישראלי מציג את המיעוט ההומוסקסואלי כשונה ואחר ועל כן התפיסה כי קיימים הבדלים בהתייחסות ובייצוג הולם של הומוסקסואלים תואמת את הספרות הקיימת בתחום עוד נמצא כי ההומוסקסואל מוצג כבעל תכונות ספציפיות וביניהם חוש הומור מאידך, נמצא כי דמויות הומוסקסואליות בקולנוע מתמקדות במיניותן וכן נמצא כי דמויות הומוסקסואליות בקולנוע מוצגות כמוחלשות. ממצאים אלו עומדים בקנה אחד עם הספרות בתחום.