חקר הקולנוע הישראלי לאורך שנותיו מאפשר לנו להבין את האופן שבו הוקמה החברה הישראלית וכיצד היא יצרה ייצוגים של עצמה. הקולנוע הישראלי ממחיש את התרבות ישראלית, הכוללת מוסדות, אובייקטים, פרקטיקות, ערכים ואמונות, וחושפת את האופן שבו החברה מייצרת סטריאוטיפים ומציאות חברתית, מעמדית.
מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי לאורך שנותיו. בעבודה זו נבדק האם חלו שינויים בייצוגן של הנשים המזרחיות בקולנוע הישראלי החל משנות ה-80 ועד לשנות ה-2000.
הקולנוע הישראלי משופע בדעות קדומות ואתנוצנטריות תוך התבססות על המציאות הדיכומטית בין מזרח / מערב, עולם שלישי / עולם ראשון.
אחד המאפיינים הבולטים של הקולנוע הישראלי שהתפתח במדינת ישראל, ניתן לראות בדימויים ובמוטיבים הקשורים ליוצאי המזרח ולעולים מארצות האסלאם. והכללתם בתרבות העברית האשכנזית, כנציגה של יהודי מזרח.
העבודה הנוכחית בוחנת את ייצוגן של הנשים המזרחיות בקולנוע הישראלי.
שדה המחקר כלל ארבעה סרטים ישראלים, שהוקרנו החל משנות ה-80 ועד שנות ה-2000: הסרט "בנות" משנת 1985 בבימויו של נדב לוויתן ולפי תסריט של אסי דיין, הסרט, "חולה אהבה בשיכון ג'" משנת 1995, בבימויו של שבי גביזון, הסרט "סוף העולם שמאלה" משנת 2004, בבימויו של אבי נשר והסרט "ישמח חתני" משנת 2016, בבימויו של אמיל בן שמעון.
שיטת המחקר בה נעשה שימוש הייתה שיטה איכותנית- ניתוח תוכן סמיוטי.
ממצאי הניתוח העלו כי האישה המזרחית מיוצגת כאובייקט מיני, חווה השפלות על רקע מיני, מוצגת כפתיינית, כ"סוטה", כחסרת בושה, בוטה וכדומה, האישה המזרחית מוצגת כנחותה חלשה, כלואה בביתה, פסיבית, והגבר חזק, מכלכל, אקטיבי, הפערים הבין עדתיים ניכרים, האיבה וההתנשאות כלפי בני המזרח בולט בעיקר בסרט "בנות" ,ייצוג הנשים המזרחיות בקולנוע הישראלי רווי בסטריאוטיפים עדתיים כמו שמרנות, צייתנות ו-ייצוג הנשים המזרחיות בקולנוע הישראלי מציג שינויים לאורך השנים
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 גישות ליחסים בין עדות במדינת ישראל
2.2 פמיניזם – תיאורית
2.3 נשות המזרח: אתניות, מגדר ומעמד
2.4 ייצוג מיעוטים בתקשורת
2.5 מעמד המזרחי והמזרחית בקולנוע הישראלי
2.6 שאלת המחקר והשערות המחקר
3. מתודולוגיה
3.1 שיטת המחקר
3.2 השערות המחקר
3.3 שדה המחקר
4. ממצאים
5. דיון
6. ביבליוגרפיה