תקופת הזוהר של הצלבנים בה חלה התפשטות צלבנית מתמדת הלכה ודעכה ואילו החולשה, האדישות והפילוג בקרב המוסלמים שאפיינה תקופה זו שינתה כיוון והאסלאם החל לגלות נכונות להתקפת נגד .

סקירה זו דנה בהיבטים שונים שבתקופה , החל מסקירת האירועים המרכזיים שקדמו לתקופה הנחקרת, הגורמים והמאפיינים את יחסה של ממלכת ירושלים לפאטימים וכלה בהשלכות ובתוצאות שהניבו יחסים אלו.

אופן שליטתם של הצלבנים במצרים הפאטימית החלה על ידי הישארות השלטון הפאטימי  והפיכתה של מצרים למדינת תלות או חסות. בהמשך  נערכו ניסיונות על ידי הצלבנים לקיים שלטון ממשי אך ניסיונות אלו הובילו להתלקחות מלחמה רחבת ממדים . מסעות הצלבנים למצרים דלדלו את  כוחם והחלישו את עמידתם.

כאמור המצב במצרים פתח אפשרויות נרחבות להתערבות ולהשתלטות, מה עוד  שמצרים הייתה נתונה בידי אחרון השליטים הפאטימים הח'ליף אלעאדד לדון אללה שהיה ילד בן תשע.

בספטמבר 1163 יצא אמאלריך למסעות הראשון למצרים , כאשר הסירוב לתשלום המס שימש לו כאמתלה. אולם הפאטימים המצרים פתחו את הסכרים והצפת השטח במי הנילוס גרמה לצלבנים לשוב על עקבותיהם.. במסע זה התרשמו הצלבנים כי קל יהיה זה עבורם לכבוש את מצריים. אמאלריך אף שלח מכתב ללואי ה – 7 וכתב לו כי "אם תיתן לנו עזרה……תוכל מצריים….להיות.

מסעו השני של אמאלריך למצרים נערך בשנת 1164 כאשר הצבא הצלבני הופיע מתחת לחומות בלבוס ואליו הצטרף  שאוור עם צבאותיו. המצור על העיר נמשכה 3 חודשים. בסיכומו של דבר המסע למצרים לא הביא כל תועלת לצלבנים ומאזן כוחותיהם בצפון אף הורע.