בעשורים האחרונים מתחוללים שינויים רבים בישראל, וביניהם שינויים פוסט מודרניים ופוסט הגמוניים הכוללים גילויים של אנטי-מיליטריזם.
.עבודה זו עניינה, יחסי צבא, חברה ותקשורת, כאשר שאלת המחקר בוחנת את יחסי התקשורת והצבא בעת מלחמות ישראל.
נקודת המפנה שהובילה להכרה כי הצבא והמערכת הביטחונית איננה פרה קדושה הייתה במלחמת יום הכיפורים, כאשר בעקבות המחדל הביטחוני-מודיעיני החלו אמצעי התקשורת לדון בגלוי בסוגיות ביטחוניות-צבאיות, ראה מקרה מלחמת לבנון השנייה. לפיכך העיתונות המגויסת נחלשה וכמעט נעלמה מנוף התקשורת הישראלי. יתרה מזאת ככל שנחלש הקונצנזוס הציבורי בנושאים ביטחוניים-לאומיים כך אמצעי התקשורת קבלו יותר מרחב פעולה עד אשר נראה כי אין מקום לצנזורה במדינה ליבראלית ודמוקרטית כישראל.
עבודה זו עניינה ביחסי צבא, חברה ותקשורת, כאשר שאלת המחקר בחנה את יחסי התקשורת והצבא בעת מלחמות ישראל.
מחקר זה נותח על פי שיטת מחקר איכותנית, כאשר על מנת לבחון את יחסי התקשורת והצבא בעת מלחמות ישראל, בוצע ניתוח תוכן של מאמרים בנושא, אשר פורסמו בנקודות זמן שונות והתייחסו למלחמות השונות.
במסגרת הבדיקה נבחנו יחסי התקשורת והצבא בעת מלחמות ישראל בבחינת גיוס התקשורת, פתיחות התקשורת, רמת הביקורתיות וכדומה.
הניתוח מעלה בין היתר כי החברה הישראלית עברה תהליך מחברה מיליטריסטית לחברה אשר אינה מקדשת את הצבא כמוסד עוד. בקביל גם התקשורת עברה מהפך בגישתה לצבא , כאשר ניתן להצביע על שתי נקודות זמן מרכזיות אשר מבליטות את השינוי. נקודת הזמן הראשונה היא מלחמת יותר הכיפורים (1973) אשר הציגה את המחדלים של הצבא והבהירה לציבור הישראלי כי צה"ל אינו מוסד מקודש החף מטעויות
מבוא
מתודולוגיה
פרק א – דעת קהל ותקשורת במלחמות
פרק ב – מעמד הצבא בחברה הישראלית
פרק ג – תקשורת ומלחמות
פרק ד - ניתוח יחסי צבא-תקשורת לאורך המלחמות השונות
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה