ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) הושק בעבר בירושלים ב -2 ביוני 1964 עם סיום הפגישה הראשונה של המועצה הלאומית הפלסטינית (PNC). זה הגיע לאחר שפסגת הליגה הערבית הראשונה בקהיר בינואר 1964 אשר קראה להקמת ארגון שייצג את הפלסטינים.

מטרתה של העבודה הנוכחית היא בחינת  היחסים בין סוריה לאש"ף מאז הקמתו של אש"ף בשנת 1964 , במהלך עלייתו של חפז אסד לשלטון בשנת  1970, בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975, מלחמת שלום הגליל והסכמי אוסלו. כמו כן, העבודה תבחן את יחסי סוריה-אש"ף בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בשנת 1974, אש"ף הוכר רשמית על ידי הליגה הערבית והאסיפה הכללית של האו"ם כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ", והוזמן להשתתף בכל פעילויות האו"ם תחת מעמד של צופה. בשנת 1988 היא אישרה פתרון של שתי מדינות לסכסוך עם ישראל.

המטה של ​​אש"ף היה בירדן (מהקמתו ועד לעימות ספטמבר השחור עם ירדן בשנים 1970-71); בלבנון (עד גירוש ישראל בשנת 1982); ובתוניס (עד חזרתו ל- OPT בעקבות חתימת הסכמי אוסלו ב -1993).

שאלת המחקר אם כן תבחן  כיצד התאפיין הקשר בין סוריה לאש"ף לארך השנים הנסקרות ומהן הסיבות לעימותים וכן לשיתוף הפעולה ביניהם ?

השערת המחקר תטען כי יחסי סוריה – אש"ף שירתו את אסד מבחינה אסטרטגית – מדינית – אזורית וקיבעה את מעמדה כמדינה משמעותית במזרח התיכון, אך כאשר אש"ף, לא שירת את סוריה, היא פעלה כנגדו.

הברית אשר נכרתה בין המדינה הסורית לבין דמשק, התבססה על אינטרסים מובהקים של שני הצדדים שכל אחד מהם ראה בברית זו את טובתו האישית וראה בה אמצעי לקידום יעדיו, לכן היה ניתן לראות שהברית בין הצדדים גם ידעה חוסר יציבות לתקופות תכופות, ותחילתה בכלל הייתה כחלק מהתנגדותם של הצדדים למדיניות של ג'מאל עבד אלנאצר ולדמיון בהשקפות ובאמונות של מפלגת הבעת' לבין התנועות הפלסטיניות.