ציבור הערבים אזרחי ישראל הוא קבוצת מיעוט במדינה אך מעמדו שונה באופן מהותי ממעמדן של קבוצות מיעוט בחברה המערבית כגון הסקוטים באנגליה או הפרוטסטנטים בצפון אירלנד. ייחודיות הציבור הערבי בישראל מתבטאת בכך שמבחינה אזרחית הוא חלק מהמדינה.

סקירת הספרות הנוכחית דנה ביחסי הגומלין בין המשטרה לבין המגזר הערבי בישראל

יחסי המשטרה עם קבוצות חברתיות משקפים במידה רבה את המיצוב החברתי של אותן קבוצות. מערכת היחסים בין קבוצות מיעוט לבין המשטרה במדינות דמוקרטיות ידועה כמתוחה ומאופיינת על ידי שכיחות גבוהה של עימותים אלימים בין שוטרים לאזרחים מקרב המיעוט.

יחסי המשטרה עם קבוצות בחברה משקפים במידה רבה את המיצוב החברתי של אותן קבוצות. היחסים בין קבוצות המיעוט לבין המשטרה במדינות דמוקרטיות לעיתים מתוחים ופורצים עימותים אלימים בין שוטרים לאזרחים מקרב המיעוט.

שיטור יתר הוא מונח בשיטור בחברה רב תרבותית המתייחס לנטייה של המשטרות לבצע אכיפת יתר בקרב אוכלוסיות מיעוטים, הן בגין העובדה שאוכלוסיות המיעוט מגיבות באופן קיצוני יותר לפעולות משטרתיות ביחס לשאר האוכלוסייה.

שיטור חסר הוא הזנחה של מיעוטים וצרכיהם כאשר המשטרה מקצה משאבים מעטים לשכונות המיעוטים, לעיתים גם לשכונות עוני הנתפסות כבעייתיות ומעדיפה להכיל את הפשע בתוך אותן שכונות ולשמור על הסדר מחוצה להן.

המיקום של היישובים הערבים בפריפריה יש השלכות על המגע עם המשטרה. עיקר פעילות המשטרה בהרבה ארצות בעולם מתמקדת בערים הקרובות למרכז שבהם מתרכזת פעילות הפשיעה, בעוד הפריפריה זוכה לנפח שיטור נמוך יחסית.