העמדה המסורתית תופסת את מטרת החינוך כצורך להכשיר תלמידים לקבל אחריות להצלחה ומוגשמת באמצעות חומר הלימוד המורכב מתכנים, מיומנויות והרגלי התנהגות. העמדה הפרוגרסיבית טוענת מטרות החינוך הן פיתוח אישיות התלמיד מבפנים, פיתוח חשיבה עצמית, יצירתיות והקניית מיומנויות של מקצועות היסוד לפיכך "תפקיד גן הילדים הוא לגרות את הילד ולספק לו סביבה שבה יוכל ללמוד בכוחות עצמו.

אחת הדרכים לכך הוא הטיול והיציאה מחוץ לכותלי הגן. העבודה הנוכחית, עניינה ביחסי הגומלין בין הכנסת טיולים לגן לבין תרבות הגן.

אהבת הטבע, שוטטות, טיפוס בהרים – מושגים אלה הם חלק מהתרבות המערבית המודרנית, אשר מפיקה הנאה מיופי הטבע, כמטרה לשם עצמה. תפיסת הטבע כמהנה, כיפה, וכראויה לשמירה מאפיינת את החברה כיום ולפיכך הטיול במערכת החינוכית נתפס כפעילות חשובה וערכית ככלל, בחינוך העברי בולט מקומו של הטיול בין מרכיבי תרבות הגוף, הטיול הפך לסמל לאהבת המולדת. דרך שילובו מאפיינת את תהליך בנייתה של התרבות העברית בארץ ישראל וזו גם הסיבה כי הטיול הותאם למטרות הלאומיות באמצעות החינוך.

במסגרת העבודה הנוכחית נבחן כיצד המערכת הגנית כארגון, מקבלת שינויים וכיצד היא שילבה במסגרתה את היציאה לטיולים על כל המשתמע מכך.

באמצעות ראיונות אנשי מקצוע והורים ותצפיות בטיולי גן בצפון הארץ, קיים ניסיון להבין את מהותו של הטיול, יתרונותיו, חסרונותיו, דרכים לשיפורו ועוד. לצורך הבדיקה נערכו 5 ראיונות עם הורים לילדים בגנן , גננת ושתי סייעות העובדות בגן באזור הצפון. עוד נערכו 6 תצפיות אחר 6 טיולים שנערכו בגן.

הראיונות והתצפיות נותחו והוצגו באמצעות 9 ממצאים עיקריים: הטיול מחזק תחושת השייכות למקום המגורים, הטיול משפר ידע ולמידה, הטיול מזמן מפגש עם הסביבה הטבעית, הטיול מאפשר אינטראקציות חברתיות מגוונות, הטיול מחייב שמירה על בטחון הילדים, יש לשמר על אווירת טיול משחררת, יש לשמר את הידע הנצבר בעקבות הטיול, חוויות הטיול מחלחלות לתוך המשפחה ו-מומלץ לתכנן מסלולי טיול מגוונים ומותאמים לילדים.