שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות, מחייב התייחסות ומציאת מענה על צורכיהם הייחודיים ובכלל זה שירותי תמיכה רבים הכוללים,  בין השאר, סייעות, הוראה מתקנת, טיפולים פרה-רפואיים, היעזרות במורה לחינוך מיוחד, פסיכולוג ויועץ חינוכי.

סקירת ספרות הבוחנת את יחסי הגומלין בין הכנסת ילד בעל צרכים מיוחדים לתרבות בית הספר בבחינת יתרונות וחסרונות.

החינוך המיוחד בישראל מעוגן בחוק משנת התשמ"ח (1988) – חוק החינוך המיוחד. לפי החוק, זכאי כל ילד בישראל בגילאים 3-21 שאובחנה אצלו מוגבלות כלשהי לטיפולים מיוחדים במימון המדינה.

החינוך המיוחד עדיין רחוק מלתת את המענה לכלל הילדים ובני הנוער הזקוקים לשרותיו. סקירת מצב עכשווית מצביעה על הליקויים והמחדלים בדרך להשגת חינוך מיוחד לבעלי צרכים מיוחדים.

בכל שנה, מורים מתמודדים עם משימה שהופכת להיות יותר ויותר קשה , מתן המענה לצרכים החינוכיים של כלל התלמידים. הכיתות מציגות מספר רב של תלמידים בלי רקע שונה ,והטרוגניות מורכבת שונות זו עשויה להיטשטש באמצעות דרך הטיפול של המורה אשר לא תנציח או אף תחריף את ההבדלים האלו.

אומנם, לשילוב יתרונות לימודיים, חברתיים וערכיים אך הצלחת השילוב של תלמידים אלו בכיתה רגילה תלויה במידה רבה במורים ובדרכים שיבחרו כדי להתאים את ההוראה לתלמידים.

הצלחת השילוב תלויה בידע של המורים, בכישוריהם, ובמיוחד בעמדות אישיות שלהם. אלו האחרונות משפיעות; על המוטיבציה שלהם לעבוד בכיתות משלבות.  הצלחת השילוב תלויה גם בתפיסת המסוגלות העצמית של מורים את מידת יכולתם לקדם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים.על המורה להאמין שיש לו הכישורים לגרום לשינוי אצל התלמידים והיכולת ללמד אותו.

ההתמודדות עם בעלי צרכים מיוחדים בבית הספר, משנה את תרבות בית הספר בשל הדרישות והצרכים של בעלי המוגבלויות. על בית הספר להיעזר לצורך השינוי במומחים לגיל הרך, אשר מתמחים גם בשילוב ילדים עם צרכים ייחודיים בבית הספר.