החברה המוסלמית נחשבת לקבוצה החלשה, כאשר היא מצויה בסיכון גבוה לעוני בישראל. מרבית המוסלמים מתגוררים בכפרים. למוסלמים ייצוג גבוה בקרב העניים, מעבר לשיעורם באוכלוסייה, בשל ריבוי ילדים, השכלה נמוכה, ושיעור נמוך של השתתפות נשים בכוח העבודה.

מטרת המחקר לבחון כיצד באים לידי ביטוי היחסים החברתיים, הפוליטיים והדתיים בכפר בגליל.

נקודת המפגש המחברת בין הקבוצות הערביות בישראל היא כאמור היותם משתייכים לאומה הערבית המושתתת על השפה הערבית מערכת ערכים ואמונות המדירים את האישה מתחומי החברה , הכלכלה והפוליטיקה ומצדיקים את מעמדה הנחות של האישה לעומת מעמדו של הגבר.

מחקר זה עומד על היחסים בין קבוצות הדת השונות בכפר ערבי בגליל, תוך התייחסות למעמד האישה והיחסים בין הבדואים, הנוצרים והמוסלמים. שאלת המחקר עסקה בשאלה כיצד באים לידי ביטוי היחסים החברתיים, הפוליטיים והדתיים בכפר.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים ,ספרות רלוונטית וראיונות עם נשים מהיישוב.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מדובר בחברה מסורתית, בעלת נורמות שמרניות, אשר אינה מקנה לאישה מקום נכבד כשל הגבר
ההבדל המהותי בין החברה ערבית בישראל הכוללת את הנשים המוסלמיות והנוצריות לעומת הנשים הבדואיות טמון בעובדה כי החברה הבדואית היא חברת נוודית-שבטית ביסודה המרוחקת מהמרכז היהודי לעומת החברה המוסלמים והנוצרית בעיקר אשר עברה תהליכי מודרניזציה, עיור והשתלבו בחברה היהודית במידה רבה יותר. מעמד האישה המוסלמית, הנוצרית והבדואית בישראל מתבסס על החוק הישראלי של מדינה דמוקרטית ליבראלית אך בחברה הבדואית ובעיקר בכפרים הלא מוכרים, החוק פרוץ. בפועל גם בחברה הבדואית וגם בחברה הערבית האישה סובלת מדיכויי כפול הכולל את דיכוי הכובד הישראלי וכן דיכוי הפטריארכיה הערבית והבדואית.

הספרות והראיונות אשר נערכו בקרב נשים בדואיות, מוסלמיות ונוצריות העלו כי מעמד האישה דומה, כאשר מבחינה תעסוקתית – השכלתית מעמדם של הנשים הנוצריות והמוסלמיות בישראל גבוה יותר ממעמד הנשים הבדואיות. הסיבה להבדל נעוצה החוק חינוך החובה בישראל אשר "אילץ" את האישה הערבייה ללמוד ולהשכיל לעומת הנשים הבדואיות ששנים רבות היו מנותקות ממערכת החינוך הישראלית.