התסמונת הפוסט-טראומתית (PTSD) הוגדרה בDSM-III-  כקבוצת הפרעות החרדה, כאשר בתסמונת זו מפתחים סימפטומים וסימנים אופייניים בתגובה לאירוע טראומתי.

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון כיצד טראומה ופוסט טראומה באים לידי ביטוי במסגרת הפסיכולוגיה הסימבולית. כמו כן, עבודה זו תעמוד על ביטויי ארכיטיפ האם בקרב נערות הסובלות מ PTSD

הטראומה הינה אירוע בלתי צפוי, שמהותו ועוצמתו שוברים את רצף התנהלותו הרגילה של אדם, כאשר עוצמת האירוע גבוהה בהרבה מגורמי דחק שבהם מורגל אדם על פי הניסיון האנושי

טראומות נגרמות כתוצאה מהלם בלתי צפוי, כתוצאה ממראות המלחמה או כתוצאה מהתעללות, אונס וכיוצא באלה

אירועים הנחשבים טראומתיים חושפים את הקורבן לרמות גבוהות של לחץ ומצוקה, ויכולים להשפיע עליו מבחינה תפקודית, גופנית, רגשית, קוגניטיבית והתנהגותית. תגובות שונות המתעוררות בעקבות אירועים טראומתיים, כלומר מצבי לחץ קיצוניים, נכללות תחת האבחנה תסמונת פוסט טראומתית PTSD)) . שהיא אחת מהפרעות החרדה.

הגישה היונגיאנית טוענת שהבנה טובה ומעמיקה של הנפש אינה נקנית רק בהתבסס על מחקר מדעי מדויק וגם לא רק מבעד לעולם האישי אלא, גם דרך העולם התרבותי הקדום השוכן בתוך נפשנו.

כאשר מתעצם חוסר האיזון בין הקטבים השונים או מתרחשת התפתחות חד צדדית של קוטב אחד, מתערער גם שווי המשקל הנפשי. זוהי מערכת המקיימת דינאמיקה מתמידה של קונפליקטים בין הקטבים השונים. עם זאת, קיימת גם באדם מגמה מולדת לבריאות נפשית, בדומה למגמה הטבעית להבראה גופנית ממחלות ופצעים.

באמצעות החלומות משיגה הנפש מטרות  חשובות: בחלום מוסרת ה"מסכה", על ידי כך שהוא מחבר את החולם לאני האמיתי שלו דרך הזכרת העולם הפרה-היסטורי והחזרת החולם לעולם הילדות ולרמה של היצרים הפרימיטיביים והבסיסיים ביותר.