אישי ציבור גנרלים ואנשים מן הישוב, בוחרים  להקים אנדרטאות מוחשיות לזכר מלחמות ישראל ולאנשים שנהרגו בהן. את התוצאה רואים בכל עיר וישוב במדינה.

עבודה זו בוחנת את תפקידו של הטנק בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי . כיצד חפץ שנמצא במרחב מספר לנו על העבר משפיע על עיצוב התודעה של החיים בקרבתו , ומה השפעתו על התודעה הלאומית ?

מעבר להנצחה  בבתי הקברות עצמם, המעידים על מספר הנופלים הרב ,ישראל היא שיאנית העולם במספר האנדרטאות לנפש, הכוללות אמצעי לחימה כמו טנקים, מטוסי קרב, תותחים, נגמ"שים, רובים, קסדות במרחב הציבורי. ניתן לראותם בגינות, ופארקים ובמעגלי תנועה. לא רק שאפשר להתבונן בהם, אלא גם לטפס, לגעת ולהצטלם.

טנקים מוצבים בדרך כלל במקומות בולטים ומרכזיים הנגישים לאנשים, הם מחזקים את האתוס הלאומי ובעצם הנגשתם וצביעתם בצבעים חיים, הופכים אותם מכלי הרג מפחיד ומאיים למתקני משחקים מזמינים לילדים. לעיתים הטנקים והמטוסים הם זיכרון קולקטיבי, ולפעמים הם זכרון לאדם אחד מהישוב שחפץ בזיכרון הגבורה שלו. לעיתים הם זכר לגבורה של מעטים מול רבים, וגם של גבורה לשמה. ישנם גם אנשים   המתנגדים לשימור הזיכרון הגבורה בעזרת כלי מלחמה.

הסורים  הנמצאים במרחב הגלילי, מהיכן הגיעו, מה הסיפור שעומד מאחורי הטנקים?  מי הן הנפשות הפועלות בכל סיפור?  היכן הוצבו ומה המשמעות של הצבתם במקומות בהם הם הוצבו?

הארכיון מספר כי בעת המתקפה  הסורית  על קיבוץ דן בתאריך ה 6.6, באמצעות שישה טנקים, הדפו חברי קיבוץ דן את המתקפה והצליחו להבריח את הכוח התוקף. במהלך הנסיגה טנק אחד נעצר בצומת הטנק בדרך לראג'ר, טנק אחד בעת מנוסתו  מוטט סלע, שהביא לנפילתו לחריץ בנחל הבניאס.

מטרת העבודה הייתה לבחון את משמעות זכרון הטנקים שהוצבו בנוף הגלילי, וניתוח המידע שנאסף ממקורות שונים.