בשנים האחרונות עולה החשיבות של הטמעת טיפול פליאטיבי בכל המסגרות טיפוליות ולא רק במסגרות הייעודיות כמו הוספיס. סקירת ספרות זו דנה בהיבטים השונים בנושא הטיפול הפליאטיבי.
גישת טיפול פליאטיבי הנה מסגרת לניהול הטיפול בסוף החיים (Phillips & et al, 2011). טיפול פליאטיבי מוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO – World Health Organization), כגישה טיפולית כוללנית שמטרתה לשפר את איכות החיים של חולים ובני משפחתם, המתמודדים עם מחלה חשוכת מרפא עם מאפיינים וקשיים הקשורים למצבי סוף החיים במטרה להקל על סבלם. זאת באמצעים של זיהוי מוקדם, איתור וטיפול בבעיות ובסימנים הפיזיים, הפסיכולוגיים החברתיים והרוחניים שלהם. הטיפול הפליאטיבי מתייחס למוות כתהליך טבעי ושומר על האוטונומיה של המטופל בקבלת ההחלטות הטיפוליות (WHO 2002 | WHO definition of palliative care).
הטיפול הפליאטיבי ניתן תוך שיתוף פעולה של צוות רב מקצועי: אחיות, רופאים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים מתחום הבריאות Erickson, Blackhall, Brashers &) (Varhegyi, 2014. הטיפול ניתן באופן רציף ומתמשך בכל שלבי המחלה, בכל אתרי הטיפול, בהתאם לצרכי המטופל החל משלב האבחנה ועד לתקופת סוף החיים. היקף הטיפול הפליאטיבי משתנה בהתאם לצרכי המטופל.
סקירת ספרות זו עיניינה בהיבטים הקליניים והרגשיים בהקשר לטיפול הפליאטיבי :
1. טיפול פליאטיבי
2. סקירת מאמר:
Gagnon, J., & Duggleby, W. (2014). The provision of end-of-life care by medical-surgical nurses working in acute care: A literature review. Palliative & Supportive Care, 12(5), 393-408.
3. מסקנות