תיאטרון הבובות על כל צורותיו ותחומי פעולתו השונים הוא עתיק ומגוון עד מאוד. מזה אלפי שנים יוצרים בני אדם בובות, אולי מתוך הצורך הפנימי הקדום לברוא יצור דמוי-חי, אולי משום הצורך להתבטא או אולי כאמצעי תקשורת בינאישית.

הסקירה הנוכחית בוחנת כיצד בובת החבר, באמצעות "פיתום", משמשת ככלי טיפולי בהתמודדות של ילדים ונוער במהלך אשפוז מעל כחודש, בבית חולים. בין נושאי הסקירה: טיפול באמצעות בובות, אשפוז ילדים בבית חולים, הבובה ככלי טיפולי בילדים מאושפזים וכו'.

בסביבת בית החולים הזרה והמאיימת על הילד, הבובה משמשת ככלי טיפולי המסייע לילד בתהליך ההתמודדות. הבובה מסייעת למטופל המפוחד, המתוסכל, והמבולבל לבטא ולגלות רגשות וכן להבין טוב יותר את התהליכים הרפואיים השונים שעליו לעבור .

משחק בכלל ומשחק בבובות בפרט מסייע בשיכוך ההשפעות של סביבת בית החולים הזרה והמנוכרת. כמו כן, הבובה הינה כלי אשר באמצעותו ניתן להפוך את בית החולים לסביבה ידידותיות יותר בעבור הילד המאושפז.

ייחודיות של הבובה באה לידי ביטוי מעצם היותה כלי לתקשורת במצבים של מחלה, מוגבלות או בעיה נפשית כלשהי. הבובות מסייעות לילד להתמודד ולהתגבר על קשייו, מחזקות את הביטחון והדימוי העצמי וכן מסייעות בהבעה ובפורקן של מחשבות ורגשות.