נושא סקירה זו הנו גזירתם של יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים על טומאת ארץ העמים הבאה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.

עבודה זו בוחנת את משמעות המושג טומאת עם הארץ, המושג -טומאת נוכרים ואת ההקשר לכלי זכוכית.

שני התלמודים, הבבלי והירושלמי, מבוססים על המשנה ומציגים דיונים על דברי המשנה. כמו כן, שני התלמודים מסכמים את התורה שבעל-פה. הדיונים בתלמוד מבוססים על חשיבה משפטית, ובהם – טיעונים וטיעוני נגד, ויכוחים ומחלוקות. בתלמוד משובצים גם אגדות ומדרשי אגדה, דברי מוסר, תיאורים הנוגעים להווי החיים ולמנהגים ועוד.

שני התלמודים נכתבו בשפה הארמית והם נוצרו במאות 3-5 לספירה בשני מרכזים: התלמוד הבבלי נוצר ונכתב בבבל, בערים סורא ופומבדיתא והתלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל, בעיקר בעיר טבריה.

ההלכות בתקופת בית שני אינן יצירה של בית המדרש, אלו הן חוקים , אשר נחקקו בעקבות המציאות ההיסטורית – חברתית הארץ ישראלית. ארץ ישראל על פי המשנה הייתה ארץ יהודה – תחום של קדושה הנבדל מ"ארץ העמים" או "אדמת נוכרים". החברה היהודית וחכמי ישראל , שאפו לחברה אידיאלית, אשר יסודותיה בתורת ישראל ומאחר ובתקופה המדוברת השתלטה התרבות ההלניסטית במזרח והתקיים מגע קרוב עם תרבות יון , חכמי ישראל התקינו תקנות והלכות שונות ובניהם הלכות של טהרה וטומאה.

תוכן הטקסט בבלי –  תקופה היסטורית זו המתוארת בטקסט הנ"ל הנה  תקופה סוערת במיוחד : המרד הגדול, חורבן הארץ, ירושלים ובית המקדש . מאורעות אלו הביאו את יהודי ארץ ישראל למשבר קשה במיוחד לאור העבודה כי היו משועבדים ל"מלוכת הרשעה", תוצאות מרד בר כוכבא הובילו גם לתוצאות קשות במיוחד כמו הטלת הגזרות הידועות בשמם  "גזרות השמד". השתלטות מלכות הרשעה הביאה לגזירה על טומאת ארץ העמים ועל כלי זכוכית וכן הביאה לגלות הסנהדרין.