עיקרון חופש הביטוי הוא, אפוא,  עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי, אף-על-פי-כן, הזכות לחופש הביטוי אין פירושה, כי אדם רשאי להשמיע או לפרסם בכתב, כדי שאחרים ישמעו או יקראו, את כל העולה על רוחו.

סקירת ספרות זו בוחנת את נושא חשיפת פרטי גולש ברשת האינטרנט לצורך הגשת תביעה בעילה של הוצאת לשון הרע.

כל חברה מנסה לגבש נקודת איזון בין הצורך לטפח את חופש הביטוי של כלל הפרטים בחברה, לבין הרצון להגן על שמם הטוב. איזון זה נקבע בישראל במסגרת חוק איסור לשון הרע.

בישראל, הפסיקה נוטה גם שלא לתבוע את הספק וכן שלא לחשוף פרטים מזהים בעת פגיעה בלשון הרע.

למשל, בבש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח'  בו הוחלט כיצד ייחשפו פרטיהם של גולשים אנונימיים, שפרסמו באתר אינטרנט לשון הרע, כאשר נפסק, כי רק במקרים שבהם עשויה לקום אחריות פלילית, יש להגביל את חופש הביטוי של הגולש באינטרנט, וליתן לניזוק סעד בדמות חשיפת שמו של הגולש.

חופש ביטוי אנונימי מתייחס למצב בו אדם מעלה דבר מה לאינטרנט אך ביחד עם זאת רוצה לשמור על פרטיותו, כמו טוקבקיסטים אשר מעלים תגובות עוקצניות ועדיין רוצים להישאר בעילום שם.

בהתאם לחוק נתוני תקשורת בישראל שהתקבל ב- 18.12.2007, נקבע  כי על המשטרה לקבל מחברות התקשורת נתוני גלישה באינטרנט של אזרחים ובכלל זה את זהותם לצורך גילוי עבירות שונות,

סקירת המשפט הזר בסוגיה העלתה כי גרמניה, דרום קוריאה ואוסטרליה נוטים לשמירה מחמירה יותר בכל הנוגע לשימוש בלשון הרע ולכן נקבע כי ספקי שירות יישאו באחריות לתוכן זה או אחר.