בשנים האחרונות, ככל שגבר השימוש ברשת האינטרנט ככל וברשתות חברתיות בפרט (פייסבוק) החלו עולות בפני בתי המשפט בישראל סוגיות שונות ביחס לנזקי האינטרנט. במסגרת העבודה הנוכחית, קיימת התייחסות לסוגיית ההתחזות באינטרנט ולפגיעה וביזוי הפרט (לשון הרע) באמצעות האינטרנט.

עבודת סמינריון זו בוחנת את נושא חשיפת פרטי גולש ברשת האינטרנט לצורך הגשת תביעה בעילה של הוצאת לשון הרע.

בשנים האחרונות , נמצאו שורת פסקי דין ופרשיות המעידות על התחזויות בנסיבות מחמירות, כאשר המגמה הנראית לעיל הנה החמרה בכל הנוגע לסוגיה הנדונה . במקביל ניתן לראות גם פסיקה רחבה בנושא לשון הרע באינטרנט. כאמור, רשת האינטרנט מגלמת בתוכה יתרונות רבים , אך בצד יתרונות אלו נפתח לו צוהר חדש של עבירות מסוג חדש קרי: עבירות המחשב הרווחות בתקופה הנוכחית.

מכאן עולות שאלות שונות, כגון: האם ניתן להגביל את חופש הביטוי במסגרת רשתות חברתיות, האם נדרשת אמת מידה חדשה לחופש הביטוי באינטרנט, משום אופיו ומהותו של האינטרנט? האם ניתן לחשוף את זהותם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט לצורך הגשת תביעה כנגדם על ידי מי שנפגע מפרסום שנעשה על ידי אותם הגולשים ? שאלות אלו ואחרות ייבחנו במסגרת העבודה הנוכחית.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את חשיפת פרטי גולש ברשת האינטרנט לצורך הגשת תביעה בעילה של הוצאת לשון הרע.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

לאור בחינת הנושא הנדון עולה בין היתר כי חופש הביטוי גם אם טרם עוגן במפורש בחוקי היסוד , מוכר ומעוגן במשפט הישראלי כזכות יסוד "עילאית" והינו חלק בלתי נפרד ממשפט המדינה. בשורה ארוכה של הלכות יצר בית המשפט העליון את האיזונים השונים בין חופש הביטוי לבין אינטרסים אחרים, תוך הענקת משקל רב-ובמקרים רבים מכריע-לעקרון חופש הביטוי. גם כאשר מדובר בתקשורת החדשנית המתנהלת ברשת האינטרנט, עקרון חופש הביטוי אינו מאבד ממעמדו הרם והבלתי מעורער.