במשך דורות רבים הקהילה היהודית באתיופיה ניסתה לעלות לישראל וכאשר התאפשר הדבר, עלו לארץ כמעט כל בני הקהילה. מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם למרות שהייתה מנותקת במשך אלפי שנים משאר העולם היהודי.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את חקירת אפליה, הזדהות עם הקבוצה והשפעה של אמונות משותפות על הפרט בקרב אתיופים.

כאשר הגיעה הקהילה האתיופית לשראל,  היא נתקלה במשק ליברלי, טכנולוגי ובחברה הנותנת דגש להישגים, ואוטונומית פרט. ערכים אשר היו זרים לה. ההבדלים בין אתיופיה לבין התרבות הישראלית מתמצים בהבדלי התרבות המסורתית לעומת התרבות המודרנית

אפליה מוגדרת כיחס לא שווה של רוב כלפי חברי קבוצה על בסיס התכונות האישיות שלהם. הגדרה מנוספת לאפליה גורסת כי אפליה הנה  "פרקטיקות ופעולות של גזע, אתני וקבוצות דומיננטיות בעלות השפעה שלילית על גזע ואתני וקבוצות כפופות.האתיופים בהיותם בעל צבע עור שחור נתפסים כברברים, אלימים פשוטים ואף כ"שדים"

האתיופים  כקבוצת זהות אתנית, מתגוררים בעיקר במרכזים עירוניים, בערים כמו נתניה, חדרה, רחובות, באר שבע, ואשדוד. אחרים חים  בפאתי עיירות קטנות בפריפריה של המדינה. משום שהם  נחשבו אוכלוסייה חלשה הדורשת טיפול מיוחד, העולים האתיופים הופנו עם הגעתם למרכזי הקליטה.

הצעירים האתיופים הנקלטים בחברה הישראלית המודרנית הלבנה , הופכים מודעים יותר ויותר לזהותם השחורה במסגרת החברה הלבנה הקולטת . הם מגלים מחדש את היותם "שחורים", עקב האפליה והדעות הקדומות שהם חווים בחברה הישראלית והם תופסים עצמם כמיעוט שחור בחברה לבנה.