במדינת ישראל , מהווה הנושא הביטחוני עניין מרכזי המארגן את החברה , את ההתנהגויות ואת החיים בה. דומיננטיות הנושא הביטחוני במדינת ישראל גרם לעיצובן של נורמות שליליות המשפיעות על הדמוקרטיה הישראלית ופוגעות בה

ובכן, כיצד על התקשורת לסקר אירוע צבאי? מה מנחה אותה? על פי אילו עקרונות היא פועלת ? העבודה הנוכחית עונה על שאלות אלו בהתייחס לסיקור מלחמת לבנון השנייה

בתקופת מלחמת לבנון השנייה פורסמו התבטאויות רבות מצד התקשורת הישראלית בדומה לתקופת האינתיפאדה וכן בימי "חומת מגן" נתונים אלו מלמדים על יישום עקרון חופש הביטוי כיאה למדינה דמוקרטית כמו גם על חופש העיתונות המאפשר גילויים ביטחוניים רגישים, ניגוח הממסר אודות תפקודו בעת המלחמה וכיוצא בזה.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אחת המלחמות המתוקשרות ביותר. אירועי המלחמה הוצגו בתקשורת בצורה שקופה מתמיד, ועדות החקירה, כשלי המלחמה וכיוצא בזה. כמו כן, במהלך מלחמת לבנון השנייה התקשורת שידרה על  נפילות הטילים, דיווחה לפני יציאת כוחות לפעולה.

על פי עמותת קשב בתקופת מלחמת בנון סיפקו הערוצים הגדולים ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10, ושלושת העיתונים הגדולים – "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" סיקור נרחב. מדובר בנפח סיקור עצום: יותר מתשעת אלפים כתבות.  

ככל שהתמשכה המלחמה, האירועים הקשים, והקרבות ערוצי התקשרות סיקרו באופן שלא ניסה להסתיר את העובדה שצה"ל מתקשה לתפקד, ובעיקר לא מצליח לנצח. אופן הסיקור הזה גרר אחריו לא מעט טענות כלפי אמצעי התקשורת .

מלחמת לבנון השנייה מהווה נקודת מפנה מרשימה בהפגנת עקרון חופש הביטוי ובמעמדה הבלתי מעורער של העיתונות יחד עם זאת היה נכון להגביל כתבות מסוימות למען הסולידאריות הלאומית ועידוד כוחות הלוחמים שהרי העכרת  הלך הרוח הציבורי בעת משבר או מלחמה איננו רצוי בקרב הציבור וכן בקרב הממשל והצבא.