סיפור יציאת מצרים מוגדר כמיתוס  אשר יצר את  היסודות המיסטיים של הסמכות הפוליטית בגולה וכן את דמותו של משה וההנהגה הכריזמטית שלו.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במוטיבים שבסיפור יציאת מצריים

יציאת מצרים, או במלים אחרות: שעבוד מצרים והיציאה ממנה, הינו המאורע המרכזי בהיסטוריוגראפיה המקראית ובזיכרון ההיסטורי של תקופת המקרא. שעבוד מצרים והיציאה ממנה נזכרים מפורשות כבר בספר בראשית במעשה הברית בין הבתרים בו מתבשר אברם על שעבוד בניו במצרים ויציאתם ממנה  וכך מבשר ה' לאברהם: "…ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה.

יציאת מצרים מוזכרת גם בסיפור, בנבואה ובמזמור. בנוסף לאזכורים המפורשים ראוי לנו לתת דעתנו גם לאזכורים סמויים, אשר אך רמוזים בטקסט המקראי. במחקרים אחדים צוינה התייחסות מרומזת ליציאת מצרים שנחשפה בטקסטים מקראיים שונים, ובפרט בסיפורי האבות בבראשית, בסיפורי כיבוש הארץ בהנהגת יהושע ובסיפור הארון בשבי הפלשתים בספר שמואל.

"יציאת מצרים הוא האירוע ההיסטורי הנזכר ביותר במקרא כולו: יותר ממאה ועשרים פעמים הוא נזכר במפורש, פרט לעצם הסיפור על היציאה ממצרים בספר שמות.

סיפור יציאת מצרים, כפי שהוא מופיע בספר שמות, מתאר כיצד מתעמת העם שבהתהוות עם המעצמה הגדולה של התקופה, המצרים, וזאת מתוך המעמד הנחות של שעבוד במשך 210 שנים.