עבודת סמינריון הדנה בחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 ובתרופות ובסעדים הקבועים בו.
ראשית אסקור את הצעת החוק לתחרות לא הוגנת , בהמשך ארחיב אודות החוק לעוולות מסחריות, מרכיביו, תרופות וסעדים וכן אציג פסקי דין רלוונטיים ולבסוף אבחן את הצעת הקונפדרציה בהקשר לחוק עוולות מסחריות ואערוך סקירה משווה בנושא הנדון.

החוק המרכזי הדן בסוגיית העוולות המסחריות הנו חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות).
בסעיף 1 להצעת החוק המקורית אשר נקראה הצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, תשנ"ו 1996, ואשר בעקבותיה נחקק חוק עוולות מסחריות, הוצע קביעת איסור כללי מפני תחרות בלתי הוגנת, וזו לשונו: "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק (להלן – עוסק) לא יעשה מעשה הנוגד את הלכות התחרות ההוגנת…".
קביעת האיסור הכללי מפני תחרות בלתי הוגנת אשר הוצעה בסעיף 1 להצעה, עוררה מחלוקות ודיונים נמשכים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, כאשר הוחלט בסוף להשמיט את הוראת סעיף 1 מן החוק, זאת מחשש לפגיעה יתירה בתחרותיות. בעקבות זאת שונה כינויו של החוק המוצע ל"חוק עוולות מסחריות".
בנוסף להשמטת סעיף 1 נשמטו גם מספר איסורים קונקרטיים אחרים אשר נכללו בהצעת החוק בהן האיסור לשוחד אזרחי ואיסור על מסחר במחירי היצף, מתחת למחיר העלות כאשר המטרה היא סילוק מתחרה מהשוק.
דויטש סבור כי השמטת הוראות אלה הנה בעייתית, זאת מאחר ובסיומו של הליך החקיקה נשמט האיסור הכללי ביחס לתחרות בלתי הוגנת שהוצע בסעיף 1 להצעת החוק אשר עשוי היה לשמש עוגן לעיצובם הפסיקתי של איסורים בהקשרים אלה.
במקרים מתאימים, ועל-אף ההשמטות האמורות לעיל, ניתן יהיה לאסור על תחרות בלתי הוגנת מכוח מכשיר משפטי חדש בחוק עוולות מסחריות, והוא עילת התביעה שהוקנתה לעוסק בגין הטעיה של צרכנים על-ידי עוסק אחר, האסורה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. בנוסף ניתן להשתמש בעוולת הרשלנות, אך זאת כמובן במקרים המתאימים.
עילת התביעה של העוסק הוגבלה בחוק עוולות מסחריות למקרים של הטעיה דווקא על-פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
יש הטוענים כי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן הנו סעיף סל היכול לבלוע את כל ההוראות המיוחדות, בדומה לדרך שבה בה בלעה עוולת הרשלנות את מרבית העוולות הקונקרטיות, אך הדבר אינו מובן מאליו ומחייב בדיקה.
הביטוי "נפגע" בסעיף 31(א1) לחוק הגנת הצרכן מבקש לכוון למשמעותו של מונח זה בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהיות ההפרה של ההוראות בחוק עוולות מסחריות עוולה בנזיקין על פי הפקודה .
"פגיעה" על-פי הפקודה היא נגיעה שלא כדין בזכות.
בכדי להכריע אם קיימת "נגיעה" שלא כדין בזכות של התובע, יש להכריע בשאלה כלפי מי מוטלת החובה על-פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
הנפגעים האפשריים הנם צרכנים ועוסקים אחרים. ככל שמדובר בעוסקים מתחרים, האינטרס המוגן הוא כי עוסקים אחרים יעסקו באופן הוגן, מבלי שיצברו יתרון על פניו באמצעות מעשים העלולים להטעות צרכנים. מכאן, על-פי תכלית ההוראה, חוג הזכאים כולל את אותם עוסקים אשר ניזוקו או עלולים להינזק כתוצאה מפעילות פסולה כזו במהלך עסקם.

לשם ביסוס האינטרס אין צורך להצביע על קיום נזק כלשהו בפועל, די בכך שעלול להיגרם נזק לעוסק התובע כתוצאה ממצגים העלולים להטעות צרכנים, על-מנת להצמיח עילת תביעה שתאפשר הוצאת צווי מניעה לשם הגנה בעין על אינטרס זה. לעומת זאת, לפי הכללים הרגילים של דיני הפיצויים, יהיה על העוסק להוכיח קיומו של נזק בפועל לשם זכייה בפיצוי.

באשר לצרכנים כנפגעים, בדנ"א 5712/01 ברזני נ בזק בע"מ נקבע כי בכדי שתצמח עילת תביעה לצורך צו מניעה, די בכך שהמצג "עלול להטעות", לעומת זאת, לצורך הזכייה בסעד הפיצויים, על התובע להוכיח שנזק שנגרם כתוצאה מהסתמכות על הסעד המטעה.