עבודה זו עוסקת בחוק הלאום בישראל, ובוחנת האם ניתן להצדיק אותו בבחינתו תחת נקודת מבטה של תאוריית הצדק הליברלית של רולס, ובנוסף מנקודת מבטה החדשנית יותר של הגישה הרב תרבותית.

גיבוש חוק הלאום במתכונתו הנוכחית התמודד עם שאלת היחס בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית כחלק בלתי נפרד מתולדותיה, כאשר הבעיה המהותית עמה מתמודדת הדמוקרטיה הישראלית היא העובדה כי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מתבססת על שתי תזות מנוגדות. מחד ישראל היא מדינת לאום יהודית מתוקנת ודמוקרטיה מערבית איכותית וזאת בשל העובדה כי ישראל זכתה ועודנה זוכה בלגיטימציה בין-לאומית להקמתה ולקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. כמו כן,  אין לישראל מאפיין ייחודי הפוגע באופייה הדמוקרטי  וישראל מקיימת את כל האמנות הבין-לאומיות הנוגעות בזכויות אדם ובזכויות מיעוטים.   מול תזה זו מוצגת התזה החלופית שלפיה ישראל אינה דמוקרטיה מערבית, אלא דמוקרטיה העומדת בסתירה לצביונה היהודי וליעדיה הציוניים. ההשוואה עם מדינות מערביות חושפת סטיות לא-מידתיות וצירוף פוגעני של כשלים, הכוללים העדר לאומיות אזרחית כלל-ישראלית, אי-הפרדה בין דת למדינה, אי-שוויון של האזרחים לפני המדינה ורשויותיה.

הצדק הליברלית של רולס, ובנוסף מנקודת מבטה החדשנית יותר של הגישה הרב תרבותית. במסגרת העבודה הוצגו מקרי בוחן במדינות דמוקרטיות ובמשטרים שונים בכדי לדון בשאלה העקרונית בזכות המוסרית של מדינה ליברלית לעצב את המבנה החוקתי שלה בהתאם לתפיסת טוב פרטיקולרית. מטרת העבודה הנה לדון בשאלה העקרונית בזכות המוסרית של מדינה ליברלית לעצב את המבנה החוקתי שלה בהתאם לתפיסת טוב פרטיקולרית. שאלה זו תידון באופן פרטני, על חקיקת חוק הלאום בישראל בשנה האחרונה, ותנותח באמצעות התיאוריה של רולס והגישה הרב-תרבותית. מתוך האמור לעייל, שאלת המחקר בחנה האם במסגרת תפיסת מדינה ליברלית ניתן להצדיק קידום של תפיסת טוב פרטיקולרית באמצעיים חוקתיים? חוק הלאום כמקרה בוחן. השאלה תבחן מנקודת המבט של התיאוריה הרולסיאנית והגישה הרב-תרבותית.