"חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", מצטרף לרשימת החוקים המעגנים חוקית את האפליה ואי השוויון כלפי המיעוטים. החוק למעשה, יוצר ומעמיק את אי שוויון בין יהודים לערבים בישראל, ואף מקבע אותו ברמה החוקתית.

סקירת הספרות הנוכחית עניינה בבחינת חוק הלאום בהתאם לתאוריית הצדק הליברלית של רולס

על פי רולס, עמדה ליברלית מחייבת ניטרליות מוחלטת של השלטון ביחס לצביונו התרבותי, האתני והדתי של המרחב הציבורי ובכלל זה משמעות החיים הטובים. רולס רואה בזכויות הפרט ובשוויון ערכים מרכזיים.

חוק הלאום נוקט בעמדה אנטי ליברלית ולא ניטרליות  של השלטון ביחס לצביונו התרבותי, האתני והדתי של המרחב הציבורי וראייה החוק מדגיש את צביון היהודי כצביון עליון על פי כלל המיעוטים. החוק איננו מתייחס לזכויות הפרט ולעקרון השוויון, כאשר החוק איננו כולל בתוכו שוויון זכויות, אלא קובע את העם היהודי כבעל זכויות בלעדיות בהתייחס לקרקע, שפה ועוד.

בנוסף, על פי התפיסה של הצדק כהוגנות על החוק להתייחס לכלל הפרטים כאל שווים הזכאים לאותם זכויות ולאותן יתרונות, גם אם האוכלוסייה האזרחים כוללת אזרחים שונים בני דתות שונות. נדרש בחברה צודקת לקונצנזוס המעמיד את הצדק המוסר מעל האינטרסים הצרים של הקבוצות והמיעוטים בחברה ויש להסכים כי כלל הלאומית, מיעוטים, אזרחים ייהנו משוויון זכויות

רולס, קושר בין ערכים מוסריים כמו חירות, חיים, שוויון ודאגה לחלש ולכן יתנגד לחוק הלאום המשקף את רצונות החברה השלטת, הרוב היהודי.