תיאורית החוסן מורכבת משלושה מבנים מרכזיים: גורמי סיכון, גורמים מגנים וגורמי פגיעות. בנוסף, החוסן הנפשי מהווה גם מדד אישיותי לניבוי היכולת להתמודד עם מצוקה עתידית ומקושר לתכונות ויכולות כגון: מסוגלות עצמית, תחושת שליטה, אופטימיות, הערכה עצמית, תחושת מעורבות וגמישות בהסתגלות לשינויים בלתי צפויים. סקירת ספרות זו עניינה בהיבטים שונים של חוסן נפשי.

בספרות קיימות הגדרות שונות למונח חוסן. יש המגדירים אותו כיכולת פסיכולוגית חיובית של האדם המאפשרת להתמודד עם מצבי דחק ומשבר ולהגיב ביעילות ללחצי החיים, ללא קשר לגורמים מסכנים. יש המגדירים אותו כ"מכניזם של ייצוב עצמי", כלומר שהחוסן הינו כוח עצמי המצוי בכל אדם והוא המניע אותו לדלוק אחר עצמי – אמיתי, זולתנות, חוכמה והרמוניה, ויש המגדירים אותו כתהליך שבו אנשים משתמשים במשאבים אישיים וסביבתיים על מנת להסתגל או לנהל חיים משמעותיים ביום יום או בזמן טראומה. הגדרה נוספת של חוסן היא היכולת לטפח הסתגלות מוצלחת, תפקוד חיובי ומיומנויות, למרות מצבים המאופיינים כמצבי סיכון, דחק או חשיפה לטראומה (קמחי ואשל, 2017).