העברית המדוברת, היא השפה המדוברת על ידי דוברי העברית בארץ ובעולם. עברית היא שפתה הרשמית של מדינת ישראל ניתנה חשיבות ראשונה במעלה למקורות השפה ולתרבות שממנה צמחה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את חדירת הערבית ללשון העברית החדשה.

העברית והערבית, הן שפות שמיות אחיות , כאשר העברית ינקה ממקורות ערביים עוד בתקופת ימי הביניים, בעת החדשה ואף בימנו אנו, ניתן לראות שימוש רב בשפה הערבית, בשפה העברית המדוברת. הערבית חדרה והשפיעה על העברית בכל התקופות החל ימי הביניים. בתקופה זו נכתבו בערבית כמה מהחיבורים הפילוסופיים והתורניים של גדולי ישראל – הרמב"ם, הרב סעדיה גאון ואחרים.

בתהליך התרגום של יצירות אלו נוספו לעברית עשרות מילים וביטויים מערבית. בהמשך, אליעזר בן יהודה ראה בערבית שפה אחות לעברית וכשחיפש מקורות לחידוש מילים הרבה להשתמש במילים ובשורשים . אבל רובן לא נקלטו בסופו של דבר בשפה

מטרתה של העבודה הנוכחית, הנה לסקור את חדירת הערבית ללשון העברית החדשה.

בדיקת הספרות העוסקת בחדירת המרכיב הערבי לשפה העברית, החל מתקופת ימי הביניים, מעלה בין היתר כי השפה העברית בכללותה הסתמכה ונבנתה על בסיס השפה הערבית. אומנם , היו אשר הסתייגו מהשפעתה של הלשון הערבית על השפה העברית במהלך הדורות וטענו כי השפה העברית הסתמכה על מקורות עבריים , על המקרא וכדומה.