שיעורם של אנשים עם מוגבלות, המעורבים בהליכים פליליים, גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה וכי המערכת המשפטית אינה ערוכה לחקירתם, כאשר חשודים עם מוגבלות נחקרים בדרך שאינה מותאמת לצורכיהם, ולא פעם מחלצים מהם הודאות שווא, בשל חקירה שאינה מותאמת ליכולתם הקוגניטיבית, השפתית או הרגשית.

העבודה הנוכחית בוחנת כיצד מוגנים זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית במשפט הישראלי.

לעתים אנשים עם מוגבלות שותפים למעשה פלילי אף מבלי להבין את הפסול שבו. כמו כן, רגשות ודחפים, שמפאת העדר טיפול ראוי, אינם מנותבים בצורה תקינה, עשויים להוביל לשותפות בעבירות אלימות או מין.

למשטרה ולבתי המשפט קיים קושי גדול לחקור ולהעיד אנשים עם מוגבלות, שיש להם ליקוי בתקשורת על רקע מוגבלות שכלית. הקשיים המתוארים לעיל מחייבים, ליווי של אדם מוכר כאמור לעיל, העדה בלשכתו של השופט ללא הלבוש הפורמלי/העדה שלא בפני הנאשם, עד מומחה (למשל רופא), שיסביר את התוצאות הנגזרות מאותה מוגבלות וינחה את השופט והפרקליטים כיצד לחקור את האדם עם המוגבלות ועוד.

התאמות אלו חיוניות לעריכת משפט הוגן וכי התאמות אלו ואחרות מופיעות בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005, אשר נכנס לתוקפו בחודש דצמבר 2006.

העבדה הנוכחית תבחן את השאלות הבאות:

1. כיצד מוגנים זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית במשפט הישראלי?
2. מהו מעמדו המשפטי של המוגבל שכלית או נפשית על פי חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן חוק לאנשים עם מוגבלויות)?

כיצד באה לידי ביטוי זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית?

העבודה הנוכחית מציגה תחילה הגדרה אודות אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית, בהמשך מציגה את חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו- 2005 (להלן חוק לאנשים עם מוגבלויות) תוך התייחסות למטרותיו והצגת פסקי דין. החלק השלישי מציג את  זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית ולבסוף פרק סיכום העבודה.