הדיון בנושא הפגיעה בקניין בא לבחון את יעילות השימוש באמצעי זה בשני מישורים: כעונש, שמטרתו המוצהרת הרתעתית, כלפי משפחות מחבלים ובעיקר מתאבדים (שיטה הנהוגה בעיקר בגדה); וכן לצרכים טקטיים: הרחקת הירי והמטענים מהתנחלויות ומוצבים.

סקירת ספרות זו בוחנת את זכויות הקניין בצל הלחימה וההתמודדות בטרור.

גדר ההפרדה המהווה גבול בטחוני החוצץ בין התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון לבין מרכזי אוכלוסייה ישראליים החלה בבנייתה בשנת 2002. קבלת ההחלטה בממשלת ישראל על בניית הגדר התקבלה באפריל 2002, בעקבות גל פיגועי ההתאבדות בחודש מארס 2002 אשר כלל 135 הרוגים.

מטרתה הרשמית לשמה נבנית גדר ההפרדה היא מניעת כניסתם של מחבלים ומפגעים לשטחה של מדינת ישראל. בנוסף היא נועדה לעצור או להפחית הגירה בלתי חוקית של פלסטינים  לישראל ולהקטין במידת מה  את תופעת גניבות הרכב של הפלסטינים.

גדר ההפרדה ,עוברת בתוך ישובים פלסטיניים כאשר כל יציאה מישובים אלו מחייבת אישור מהשלטון הישראלי וכן נוצר מצב בו התושבים מופרדים ממקורות פרנסתם , מבית חולים ומבתי הספר שלהם. תושבים פלסטינים  רבים עתרו לבג"צ עקב  בעיות אלו  והצליחו לעכב את בנייתה של הגדר.

מדיניות הריסות הבתים שמבצעת ישראל בשטחים כוללת, בין היתר, הריסות או אטימות של בתים כפעולות עונשיות, בגין מעורבות של מי מדיירי הבית במעשי אלימות, או חשד במעורבות כזו. זאת, על פי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, המאפשרת למפקד הצבאי שיקול דעת נרחב בהחלטה האם להרוס או לאטום מבנה או חלק ממנו.

להוציא מקרים בודדים, דוחה בג"ץ את העתירות המוגשות נגד הריסות הבתים ובוחר שלא להתערב בעמדת כוחות הביטחון כי ההריסה הינה אמצעי הרתעה מפני ביצוע מעשים דומים. עם זאת, הביאו עתירות אלה במהלך השנים את בג"ץ לקבוע סייגים לשימוש בשיקול הדעת הנרחב הניתן למפקד הצבאי, בהטילו עליו חובות הכוללות, בין היתר, הוצאת צו הריסה מפורט בו מצוינות הסיבות להריסה, היקפה, ומקור הסמכות לה; מתן זכות שימוע לדיירי הבית מבעוד מועד ומתן האפשרות לעתור לבג"ץ בעת הצורך.

בסופו של דבר, שיקולי הביטחון למול זכויות הקניין עומדים בפני עקרון המידתיות  ודרישת "המידתיות". הווה אומר: כל פעולה צבאית  תהיה פרופורציונלית לחומרת המקרה עליו היא חלה. דרישת המידתיות מיושמת בפסיקה ועניינה בהתאמת חומרת המקרה לחומרת הנסיבות בכול פעילות צבאית ובמקרה זה  – הריסת בתים.

ההסלמה וההקצנה שחלה בפיגועי הטרור ברחבי העולם ובעיקר נוכח הטראומה של האחד עשר בספטמבר, העלו על סדר היום הבין-לאומי את הצורך בדרכי לוחמה אפקטיביות והתמודדות יעילה יותר נגד ארגוני הטרור האלימים. דגש מיוחד ניתן להתמודדות עם ההיבט הכלכלי של התופעה: מימון טרור והעברת כספים לצורך פעילות טרור.