מקורו של המושג "זיכרון מודחק" נוגע לטראומה נפשית. פרויד האמין כי אירועים טראומתיים יכולים להיות מודחקים מתוך ההכרה והמודעות של אדם.

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת המושג "זיכרון מודחק".

בכדי להתמודד עם איום של אירוע טראומתי בעת הקיפאון הפיסי שהוזכר, בו האדם משותק, תתבצע גם "בריחה מנטאלית" כאקט הכרחי של הגנה והישרדות והאדם ינתק את עצמו הן מהגוף הפיסי והן רגשית ומחשבתית מעצמת החוויה וייכנס. למעין מצב של טרנס. ככל שהטראומה קשורה לגיל מוקדם יותר ונמשכת לפרק זמן ארוך, כך הסיכוי לפתח דיסוציאציה הוא גבוה יותר.

המונח "זיכרון מודחק" מתייחס לרוב לזיכרון של קרבנות עבירות מין שבוצעו על ידי ההורים. הזיכרון מופיע באופן פתאומי לאחר תקופה ממושכת של שכחה. הספרות מעלה כי אנשים עם זיכרונות מודחקים יכולים לחוות דיכאון, בושה, פחד, והפרעות סומטיות שונות בלי שתהיה להם כל מודעות ביחס למקור הסערה הנפשית שלהם.

במחקר על זיכרונות של ילדים שחוו אירועים טראומטיים נמצא כי אירועים פתאומיים ומהירים יכולים לגבור על כל ההגנות שיכולים ילדים לגייס לצורך ההתמודדות ולהפוך לזיכרונות פולשניים ומפחידים, אך אירועים מתמשכים, חוזרים ונשנים, מעוררים מנגנונים הגנתיים דיסוציטיביים הפוגעים בתהליכי גיבוש הזיכרון, באחסונו ובשליפתו . כמו כן, נפגעי התעללות מינית חווים טראומה העשויה לגרום לאבדן זיכרון .