ילדים החיים במשפחה אשר עברה תהליך של גירושין מתמודדים מתח וחוסר ודאות, פירוק וארגון מחדש של משפחתם. ילדים צעירים יותר נחשבים לפגיעים במיוחד. הגירושין מובילים במקרים רבים לבעיות רגשיות, בעיות לימודיות וכן בעיות חברתיות. הדרכים עימם מתמודדים עם הגירושין באה לידי ביטוי באגרסיביות, התנהגות היפראקטיבית חרדה, דיכאון, סגירות חברתית.

עבודה זו הינה סקירת ספרות הדנה במאפייני הזוגיות השנייה.

במשפחה המשולבת יש צורך להשקיע משאבים על מנת ליצור סולידריות בין כל חלקי המשפחה וזאת ע"י יצירת חוקים ושפה חדשים, חוויות טובות משותפות שהן יהיו הבסיס לתחושת האחדות במשפחה החדשה. חשוב לציין כי תחושה כזו של שיתוף והרמוניה של האחדת המשפחה המשולבת, אינה נוצרת בזמן קצר, אלא היא מתהווה ממהלך ארוך שבו ישנו צורך מצד שני בני הזוג בהרבה סבלנות וסובלנות מחד ובמנה גדושה של מאמץ וזמן מאידך, על מנת לאחד את המשפחה החדשה.

ישנה חשיבות גדולה לנהוג ברגישות ביצירת האחווה המשפחתית זאת על ידי כך, שעל ההורה המגדל לזכור ולאפשר את מקומו של ההורה הביולוגי ,לתת מקום לזיכרונות, לחוויות, לאירועים, ולכל מה שקשור לחייהם של הילדים מבית הוריהם ביולוגיים.

מנעד הרגשות של ההורים במשפחה המשולבת כלפי הילדים שהם מגדלים רחב, ישנם הורים אשר העידו שאהבתם לילדים הביולוגיים ולילדים של בן הזוג מנישואיו הקודמים שווה, וישנם הורים שהעידו שהם מנסים לפצות את הילדים של בן הזוג ומשקיעים בהם יותר על חשבון הילדים הביולוגיים שלהם וישנם הורים אשר הודו בכך שאינם אוהבים את ילדי בן הזוג .

הורות משותפת, משמעה שאין גירושין מהילדים כלל, כלומר ששני ההורים ממשיכים להיות ההורים של הילדים עם כל מה שמשתמע מכך , למרות רצונם להיפרד זה מזה . כאשר זוג מחליט להתגרש, ישנו רצון להתרחק לא לראות זה את זו, ולפתוח דף חדש לגמרי, אך כשיש ילדים משותפים , רצון לגיטימי זה אינו בר קיום.