עבודת סמינריון הבוחנת כיצד באה לידי ביטוי הבדידות בסיפורים הזר/אלבר קאמי, דג הזהב/ לה קלזיו והרחבת תחום המאבק/ מישל וולבק.

בשנים האחרונות גדל בעולם העניין בחקר תופעת הבדידות שכן מחקרים מוכיחים כי לתחושות של בדידות יש השלכות מזיקות במישורי חיים שונים.
למושג הבדידות תמות שונות התייחסות לניכור, זרות, חוסר משמעות ועוד. מושגים אלו החלו להתפתח בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. כמו כן, בדידות טומנת בחבה גם חרדה. חרדה מוגדרת כמצב רגשי, בעל איכות הנחווית באופן סובייקטיבי כפחד או כרגש הקרוב לו, כגון אימה, זוועה, פאניקה וכדומה. זהו רגש לא נעים, המכוון לעתיד, הכרוך בתופעות לוואי פיזיולוגיות. מתלווה לו תחושה של חוסר-ודאות וחוסר אונים לנוכח סכנה.
פלד טוען כי "החרדה הראשונית היא חוויה אוניברסאלית". חרדות מוקדמות של התינוק הם תוצאה של חוסר אונים רגשי וגופני. התינוק צריך שימלאו את צרכיו הבסיסיים כגון: מזון, טמפרטורה, מגע ויחס. כאשר תנאים אלה לא מולאו, התינוק יגדל ויחוש חרדה מתמדת. חוויות של פרידה מהאם, הם חוויות שגורמות לחרדה גבוהה.
העבודה הנוכחית תבחן כיצד באה לידי ביטוי הבדידות בסיפורים הזר/אלבר קאמי, דג הזהב/ לה קלזיו והרחבת תחום המאבק/ מישל וולבק.