המצב במזרח אירופה, מבחינת המשכילים היה היקף הפעולה מוגבל בהרבה: מצד אחד לא הייתה תמיכה פעילה מצד שלטונות המדינה או אינטלקטואלים לא יהודים, ומאידך גיסא, במשך עשרות שנים הציעה התנועה של היהדות החסידית אלטרנטיבה אינטגרציה.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את התפתחות ההשכלה היהודית והשפעתה על התעסוקה והכלכלה היהודית ברוסיה- המאה ה-19.

במאה ה-18 עברה החברה היהודית המסורתית משבר תרבותי שהסימפטום העיקרי בו היה הידרדרות הסמכות הרבנית. הניסיון למצוא תשובה למשבר זה הוביל להיווצרות תנועות מתחרות שונות: ההשכלה, החסידות, התנועות המסורתיות של חסידיו של רבי אליהו בן שלמה, תנועת הגאון מווילנה (שנקראו המתנגדים). יש לראות את האינטראקציה בין התנועות הללו כתופעה העיקרית של המודרניות היהודית.

על פי מחקרים הייתה ההשכלה תנועה היסטורית, אשר הובילה לכך שבאופן הדרגתי רוב יהודי אירופה עברו לעידן המודרני. המשכילים היו אינטלקטואלים שביקשו להביא לליברליזם ולרציונליזם בחיים היהודיים ההשכלה, או ההשכלה היהודית, הייתה תנועה אינטלקטואלית באירופה שנמשכה משנות השבעים ועד לשנות השמונים.

ההשכלה קיבלה השראה מן ההשכלה האירופית, אך הייתה לה אופי יהודי. פשוטו כמשמעו, ההשכלה באה מן המילה "שכל", כלומר "תבונה" או אינטלקט, והתנועה התבססה על רציונליות, עודדה את היהודים ללמוד מקצועות חילוניים, ללמוד את השפות האירופיות והעברית ולהיכנס לשדות כמו חקלאות, אמנות, מדע, המשכילים ניסו להיטמע בחברה האירופית בלבוש, בלשון, בנימוסים ובנאמנות לכוח השליט, והשכלה השפיעה בסופו של דבר על יצירתן של התנועות הרפורמיות והתנועות הציוניות. מטרותיהם של חסידי ההשכלה היו זהות: להוביל את היהודים מן הגטו הדתי, לשלב את העולם היהודי בעולם הלא יהודי ולהביא את ההפרדה לסיומה.