הישיבה ממלאת תפקיד מרכזי בחייהם של צעירים חרדים. בישיבה צעירים חרדים רוכשים השכלה תורנית ובנוסף ניתנת להם ההזדמנות לרכוש כישורים אישיים ובין אישיים שיהיו נחוצים להם להמשך חייהם. מעבר לכך בעבור מרבית בני הנוער בית הספר הוא מסגרת מרכזית בה הם יכולים לקיים מערכת יחסים חברתית עם בני גילם.

שאלת המחקר בעבודה הנוכחית תבחן מהן התפיסות של חיילים שנשרו מהישיבות בנושא תרומת השירות הצבאי שלהם לקשיי הלימודים וכיצד זה בא לידי  ביטוי בתוכניות העתידיות שלהם ללימודים.

נשירה מהישיבה עלולה להיות בעלת השלכות שליליות מרחיקות לכת על חייהם ועל עתידם. תהליך הניכור וההתנתקות מהמסגרת החברתית אינו פתאומי. הניכור הוא שלב סופי בתהליך ממושך. אחרי שלב זה באים ביקור בלתי סדיר בבית הספר והיעדרויות מן הלימודים המוליכים לנשירה סופית, כלומר לעזיבה ולאי חזרה למסלול חינוכי כלשהו.

בעוד שהשלב ההתחלתי, שאינו בולט ואף סמוי, מתרחש על רקע של התנסויות שליליות במסגרת הלימודית ושל תנאי מצוקה סביבתיים, חומריים ורוחניים, השלב הסופי בולט לעין, וכאן חשיבות העמידה על השלב ההתחלתי, אבחונו וזיהויו בעוד מועד כתופעה מתריעה המצביעה על מועדות לנשירה

מחקר זה עניינו היה בחינת התפיסות של חיילים שנשרו מהישיבות בנושא תרומת השירות הצבאי שלהם לקשיי הלימודים וכיצד זה בא לידי  ביטוי בתוכניות העתידיות שלהם ללימודים. הבדיקה נערכה בקרב חמישה נערים חרדים אשר עזבו את הישיבה והתגייסו לצה"ל.

הבדיקה תיערך האמצעות ניתוח איכותני של ראיונות שנערכו בקרב צעירים חרדים אשר נשרו מהישיבה והתגייסו לצה"ל.

ממצאי המחקר העלו כי סגנון חיים בעולם החרדי בכלל ובעולם הישיבות בפרט כסגנון מקובע ,קשיים לימודיים,  חוסר קבלה והערכה בישיבה, קושי להתמודד עם כללי הישיבה המוקפדים ועם החינוך הנוקשה הובילו לנשירה. תקופת הנשירה- תהליך הנשירה של הנער מהישיבה  הולידה עימותים עם ההורים והסביבה, תהיות, בלבול, בחירה בין חלופות וחיפוש מסגרת.

הגיוס לצבא אפשר אלטרנטיבה חלופית וצמיחה אישית של הנער מבחינה רגשית, חינוכית, אישית ומקצועית. כמו כן, לימוד תואר ראשון,  נמצאו כצעד  שנעשה לאחר השחרור מהצבא.  הלמידה והפנייה ללימודים גבוהים, נראה כהמשך ישיר של הצבא אשר פתח בפני המרואיינים אופקים חדשים.