פיתוח מוצרים חדשים בתעשייה הביטחונית טומן בחובו היבטים כלכליים עסקיים. תהליך הפיתוח עשויי להימשך מספר שנים והוא כולל מספר שלביים כגון שלב מחקר שלב פיתוח שלב ניסוי ושלב אישור משרד הביטחון (מלמ"ב). התעשיות הביטחוניות הן תעשיות עתירות ידע טכנולוגי, עלות פיתוח של אמצעי ביטחון חדשים מגיע למאות מיליוני דולרים. רק חברות ענק רב לאומיות, עתירת ידע וממון מסוגלות לעמוד במשימה זו.

סקירת ספרות זו בוחנת היבטים המוסריים והעסקיים בפיתוח אמצעי ביטחון חדשים ע"י התעשיות הביטחוניות בישראל ומכירתם בשוק הבן לאומי.

התעשייה הביטחונית בראשיתה, צמחה בישראל בשל הצורך הקיומי –הישרדותו. בן גוריון עמד על חשיבות התעשייה הביטחונית כבר במאי 49 כשנאם בטקס סיום קורס קצינים: "גורם חשוב במערכת הביטחון תשמש העוצמה האינדוסטריאלית והטכנית שלנו, לא היינו יכולים לעמוד כאשר עמדנו אלמלא העזרה הטכנית והאינדוסטריאלית והציוד שקיבל הצבא מהתעשייה שלנו. יתרוננו הטכני היה גורם חשוב בניצחוננו השנה ועלינו לטפח ולהגביר יתרון זה"

התעשייה הביטחונית מהווה את האחד הגורמים בעלי הפוטנציאל הגדול המאיצים את המשק הישראלי. מכירות התעשייה הביטחונית בחו"ל מהוות 17% מהתעשייה הביטחונית, במסגרתה מועסקים 31,000 עובדים, ייצא שק מהווה 3.5% מהתוצר בישראל

השאלה המוסרית מתייחסת לשאלה האם ייצור נשק תואם את זכויות האדם והאם הוא תואם את כבוד האדם? האם ייצור נשק בישראל  פועל על פי חוק? והאם האינטרסים הכלכליים לבדם, עומדים בבסיס ייצוא וייצור נשק בישראל?

קיימים אינספור מקרים של העברות נשק למדינות אשר זכויות אדם מופרות השכם וערב, כאשר  על פי, הקוד הלאומי והבינלאומי לכאורה חל "איסור" על העברות נשק למדינות אלה שעושות שימוש הרסני בכלי הנשק. יחד עם זאת  סוף המלחמה הקרה הפכה את שוק העברת נשק לשוק בו כלי נשק מועברים בין מדינות יותר מתמיד.

ניתוח הסוגיה על פי  ארבעת המיתוסים מעולם העסקים מעלה כי  על פי מיתוס של בעסקים כמו בעסקים אין מקום לדיון מוסרי בעסקים, אלו שני עולמות תוכן נפרדים. ערכי מוסר לא רלוונטיים להחלטות עסקיות ולכן אין מקום לדון בזכויות אדם ובהשלכות ההרסניות של ייצור ומכירת נשק בעולם שכן התעשייה הביטחונית משרתת אינטרסים עסקיים וביטחוניים של המדינה, החברה ויחידים.