סקירה זו בוחנת את ההתנהלות מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית – מבצע "צוק איתן".

זכויות אדם הן אחד המכשירים המוסריים יוצאי הדופן של כל הזמנים. במהלך השנים האחרונות, הוצעו שתי גישות עיקריות לחשיבה על זכויות האדם. הראשונה היא מודל הזכויות הטבעיות, לפיה זכויות אדם הן זכויות מוסריות שמטרתן שמירה על אינטרסים עליונים או תכונות של האדם, כגון: אוטונומיה, אישיות. הגישה השנייה היא הגישה הפוליטית, לפיה זכויות אדם נתפסות כנורמות שעל מדינות לכבד במסגרת טיפולם בתושביהם. חסידי מודל הזכויות הטבעיות מאמינים כי כדי להחליט אם זכות מסוימת היא זכות אדם או לא, עלינו לבחון את אופיים של האינטרסים האנושיים שהזכות מבקשת לשמר. מצדדי הגישה הפוליטית טוענים, כי על מנת להחליט אם זכות מסוימת יכולה להיחשב כזכות אדם או לא, יש להראות כי הפרתה תצדיק נקיטת צעדים מתקנים על ידי הקהילה הבינלאומית. כמו כן, על פי גישת הזכויות הטבעית, זכויות אדם הן טענות מוסריות שבני אדם יכולים לממש נגד ממשלות, תאגידים רבים ואנשים אחרים. לגבי הגישה הפוליטית, לעומת זאת, זכויות אדם הם תקנים המסדירים רק התנהלות הממשל וסוכנים רשמיים. ולבסוף, על פי גישת זכויות הטבעית, זכויות אדם חלות בכל העת ובכל מקום ועל פי הגישה הפוליטית, זכויות אדם חלות באופן מובהק במסגרת מוסדות פוליטיים מודרניים הפועלים בתוך מסגרת של מדינות ריבוניות נפרדות.