הפרעת קשב היא הפרעה נוירולוגית הקשורה בזרימת דם לקויה לחלק הקדמי של המוח, וכתוצאה מכך עיכוב של הפרשת נוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים) הדרושים להפעלת מערכות שונות הקשורות ביכולת הריכוז, סינון עודף גירויי שמיעה ומתבטאת לרוב בחוסר שליטה עצמית ואף בהיפראקטיביות ואימפולסיביות .
הספרות המחקרית דנה רבות במשתנים העשויים לקדם ילדים עם ADHD

עבודה זו בוחנת כיצד באות לידי ביטוי תגובות רגשיות של הורים בכלל ושל אבות בפרט לילד עם ADHD ?

הספרות המחקרית מלמדת כי תגובת הרים המגלים כי ילדם בעל ליקויים איננה פשוטה וכוללת הלם, תסכול, חרדה ותגובות רגשיות נוספות .
הספרות לרוב דנה בהתמודדות הורית או אימהית וממעטת לעסוק באב, על אף העובדה כי מדובר בדמות מרכזית וחשובה לקידומו והתפתחותו של הילד הלוקה. ממעט המחקרים שנמצאו בנושא עלה כי היחסים בין אבות לילדם הלוקה פחות חמים מהיחסים עם האימהות , יחסי אב-ילד שליליים יותר, יותר קונפליקטים, ופחות תקשורת חיובית באינטראקציות אב-ילד.

העבודה הנוכחית תבחן את התמודדותם הרגשית של אבות עם ילד בעל הפרעות קשב וריכוז- ADHD, תוך ניסיון לבחון את תפקודו של האב, לבדוק האם התמודדות מובילה להפחתת התסמינים וכן להישגים גבוהים יותר של ילדיהם.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים, ספרות רלוונטית וראיונות.

על פי ראיונות נמצא כי האבות מעורבים במצבו וטיפולו של הילד הלוקה. התגובה של האבות נמצאה רגועה וניכר כי הם מתמודדים עם הקשיים באופן המעיד על שליטה. עם זאת הוצגה מערכת יחסים טעונה וכאב רב ביחס למצבו של הילד. במקביל לכך הודגשה מעורבות אבהית ומודעות לכך שעורבות אבהית חשובה במידה רבה להתפתחותו התקינה של הילד.