אובדן קשר עם אחד מבני המשפחה הקרובים, ידוע כחוויה קשה, כאשר האובדן הקשה ביותר הוא המוות. התגובות והתחושות לגביו משתנות מאדם לאדם ותלויות בגורמים רבים כמו טיב הקשר, סוג אישיות, תרבות, ובכדי לאפיין  ולהגדיר תגובות אלו,  מציינת הספרות שלושה מונחים בסיסיים:  אבל, יגון, ושכול.

סקירת ספרות אשר עניינה במאפייניי ההתמודדות עם שכול במקרה של מות אח.

עם היוודע דבר המוות, הפרידה הפיזית מן הנפטר היא מיידית ומתחיל תהליך הינתקות רגשית הנקרא תהליך האבל. תהליך זה המלווה את אובדנו של אדם קרוב הינו ממושך ומכאיב וכולל תגובות רגשיות והתנהגותיות.

גישות ההתייחסות התיאורטיות לתהליך האבל נידונו רבות בספרות וניסו לאפיין ולהמשיג את תגובת האבל בעקבות אובדן וככל שהצטבר ידע וניסיון מחקרי, חלו שינויים בגישתם של אנשי מקצוע בתחום.

החלל שהותיר האח והציפייה של ההורים מהאח הנותר לפצות על האובדן יוצר דינאמיקה בין האחים: מי "מוזמן" למלא את מקום האח, משמע מסור וקרוב ומי משוחרר ממשימה זו- ומתחמק. התחושה של הילד שהוא המעניק משמעות לחיי הוריו היא מעמסה כבדה עבורו אך גם פיתוי רגשי. אחרי האסון כשהאח מרגיש  נטוש ולא נאהב ירגיש סיפוק כשההורים זקוקים לו ולמען זה יהיה מוכן לוותר על עצמאות וחופש בחירה

האופן בו הילד האבל מצליח להתגבר על אובדנו הוא שילוב מורכב של כוחותיו האישיים, מידת פגיעותו ורגישותו וכן דרגת הקשר המתמשך עם משפחתו וחבריו.  גם במקרה של אבדן הורה וגם במקרה של אבדן אח, ההורים הנותרים משמעותיים ביותר להתמודדות עם האבל והצער על האבדן  כאשר ההורה נוכח ומאפשר שיתוף וקרבה וקיימת התעסקות משותפת בדמות הנפטר תוך תקשורת פתוחה, הכרה באבל האח עצמו, נתפס הילד כמתמודד ומסתגל