המחקרים מצביעים כי בעייתו של הילד האוטיסט אינה נובעת ממקור פסיכולוגי כלשהו, אלא שהיא פיזיולוגית במהותה. לפיכך הופרכה, כמובן, האשמה מהורים לילדים הלוקים באוטיזם. אם בעבר משפחתו של ילד כזה פגשה אי הבנה, האשמות, דרישות סותרות ובדידות חברתית, היום ישנה הבנה כי משפחתו של ילד אוטיסט זקוקה למידה רבה של הבנה, קבלה, הדרכה, וחיזוקים נפשיים

מדובר בפרויקט הבוחן היבטים שונים בהתמודדות עם ילד אוטיסטי. ההתמודדות עם ילד אוטיסטי איננה ידועה מאחר והלקות לא ברורה בעייתית לעיכול ולהבנה וכיום פרויקט בתחום מלמד ומחדד את ההבנה בכל הקשור לאוטיזם, ליקויים, קשיים, התמודדות, תמיכה ועוד

אוטיסטיות זאת בעיה התפתחותית – אורגנית שנקבעת על פי קריטריונים הבאים: לקוי משמעותי ביצירת הקשר הדדי, לקוי משמעותי בשפה ותקשורת, תחומי התעניינות ועיסוק מצומצמים והתנהגות סטריאוטיפית.

המשותף לכל הילדים הלוקים באוטיזם זהו קושי ביצירת יחסים חברתיים, ליקוי בתקשורת מילולית ובלתי מילולית, התנהגויות חריגות ותנועות גוף סטריאוטיפיות והפרעות באינטגרציה ביו חושית, בקבלה ובפענוח מסרים תחושתיים. קיימת הסכמה רחבה בין אנשי מקצוע, כי אין מדובר בהפרעה רגשית כתגובה לסביבה, אלא בליקוי התפתחותי. החוקרים מניחים שקיים בסיס נוירולוגי להפרעה, אך מקורה המדויק עדיין לא ברור.

המראה התקין של הילד האוטיסט מקשה על קבלת לקותו. תהליך האבחון לרוב הרבה יותר ממושך ומסובך מאשר בלקויות אחרות. ניתוקו הרגשית של הילד האוטיסט מקשים על ההתמודדות וגורמים לתחושת כאב וכישלון.

נמצא כי חוויית האמא לילד הסובל מאוטיזם הינה חוויה קשה ומורכבת. תהליכי השינוי שמתרחשים עם האם מקשים מאד את מצבן של אמהות אלו. ובמיוחד שמדובר בסינדרום שמלווה לכל החיים .

העבודה הנוכחית עוסקת בתכנון בפרויקט חדש הבוחן היבטים שונים בהתמודדות עם ילד אוטיסטי.

מחקר זה עוסק בהתמודדות עם ילד אוטיסט בחיי הום יום בחיי יום יום באמצעות ראיון עומק עם אמו של הילד.

ניתוח הריאיון העלה כמה קטגוריות במוקד החוויה של האמא, שגם הספרות המקצועית הצביעה עליהם ועל משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אבדן הערכה עצמית. רגשות אשם. בושה. דו ערכיות – אמביוולנטיות רגשית כלפי הילד. דיכאון – תחושה חזקה של צער וכאב (כמו אבל על הילד ה"אמיתי" שציפו לו). הקרבה עצמית.