ההסתדרות החדשה, היא הארגון היציג הגדול ביותר של העובדים המאורגנים . במשך שנים רבות יציבותו של שוק העבודה נשענה על ההסתדרות הכללית והסכמיה עם  ארגוני המעסיקים והמדינה  ההסתדרות בהיותה המעסיקה – השנייה בגודלה במדינה הבטיחה משא ומתן מקיף בכל הנוגע לזכויות העובדים, ולהשפיע על עיצוב המדיניות החברתית בישראל

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת התמודדותה של ההסתדרות עם סגירת מפעלים

יחד עם זאת, יש הטוענים כי ההסתדרות לא קמה כאיגוד מקצועי. בראשיתה היא לא הייתה ארגון מעמד עובדים אוניברסאלי, אלא כשמה – ’ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל’. ככזו, פעלה ההסתדרות כמי שמשרתת את המפעל הציוני ולא רק כמגנת מעמד העובדים.

בעידן זה, אם כן, זכויות העובד ממוקמות במקום נמוך בסולם העדיפויות, והדרך העיקרית והיחידה היא להגן עליהן היא באמצעות ועד עובדים חזק.  בהתאם לחופש ההתאגדות זכאים עובדים להצטרך לאיגוד עובדים בענף מסוים או בענפים רבים. מטרותיו של  ארגון עובדים הן: קידום וסיוע להתארגנויות עובדים,  תמיכה וסיוע לעובדים בשיפור תנאי עבודתם ושכרם, כולל בעת הצורך בחתימת הסכמים בשמם על שכר ותנאי עבודתם, לרבות הסכמים קיבוציים; מאבק במגמות ותהליכים הפוגעים בזכויות עובדים, בשכרם ובעבודה המאורגנת; מאבק לצדק חברתי כלכלי ועוד

זכות ההתאגדות המקצועית מוכרת ומכובדת בפסיקה הישראלית כחלק מחופש ההתאגדות וכזכות על-חוקית, מעין חוקתית. הזכות מעוגנת מאז משנת 2001 ונכללת במספר אמנות בינלאומיות מרכזיות שישראל חתומה עליהן.

החקיקה בישראל מתייחסת לזכות להתאגד במספר חוקים, למשל, סעיף 33 ח' בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 קובע כי: "לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם". בישראל נעשו מספר ניסיונות לעגן את זכות ההתאגדות כזכות יסוד.